כיצד יתכן שאדם בירך על מאכל והכניסו לפיו ואסור לו לבלוע אותו? │ וכמה זמן אסור להשתמש בדבר שהובא על ידי גוי ביום טוב? │ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות יום טוב במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ה', סימן תקט"ו סעיף א']
מתנה שהביא גוי ליהודי ביום טוב
גוי שהביא ליהודי מתנה ביום טוב, אם מאותו המין שהובא ליהודי יש במחובר לקרקע וצריך לתלוש אותו, או שאותו המין הוא מחוסר צידה, דהיינו, שהגוי הביא ליהודי בעלי חיים שהם מחוסרים צידה וצריך לצוד אותו, הדין הוא, שאנחנו חוששים שמא הגוי תלש או צד ביום טוב, ולכן הדבר אסור אפילו למי שלא הובא בשבילו לאוכלו ולהשתמש בו באותו ביום, ומבאר המשנה ברורה שבאותו היום אסור בכל מקרה משום חשש מוקצה, משום שאולי הגוי קצץ או צד אותם ביום טוב, ואפילו אם היהודי כבר בירך על המאכל והכניס אותו לתוך פיו, אסור לו לבלוע. (ולכאורה, מצד טלטול מוקצה יש מקום לדון שאי אפשר לאסור עליו לבלוע את המאכל, כיוון שלכאורה, מאחר שהמאכל כבר נמצא בפיו, אין איסור להמשיך לבלוע את המאכל, וכמו אדם שיש לו כבר מוקצה ביד, שמותר לו לטלטל את המוקצה באופנים מסוימים, וכפי המבואר במשנה ברורה תחילת סימן ש"ח, אבל אולי האיסור בזה הוא, משום שהוא נהנה ומשתמש במאכל, ובזה שהוא בולע את המאכל, הוא משתמש במוקצה, ואסור להשתמש במוקצה וכפי שכתוב במשנה ברורה לעיל בסימן תק"ז ס"ח)
זמן המתיר בשימוש במתנה
הסיבה שאסור להנות מיד במוצאי יום טוב מהדבר שהביא הגוי, אלא צריך להמתין שיעור 'בכדי שיעשו' (= זמן הכנת הדבר) מבואר לעיל בהקדמה של המשנה ברורה שני טעמים:
א. כדי שלא יהנה היהודי ממלאכה שנעשתה ביום טוב.
ב. כדי שלא יאמר היהודי לגוי לעשות עבורו מלאכה ביום טוב.
ויש בזה שני נפקא מינה:
א. אם הגוי הביא את המתנה ליהודי ביום טוב ראשון, האם מותר לו להנות מאותה מתנה בליל יום טוב שני בכדי שיעשו ? אם סיבת האיסור היא משום שלא יהנה ממלאכת שבת, מותר, כי ממה נפשך, או שהיום הראשון הוא חול ואז הוא לא עבר על איסור, או שהיום הראשון הוא קודש אבל השני הוא חול, אז מותר בכדי שיעשו, אבל אם סיבת האיסור היא שמא יאמר היהודי לגוי לעשות עבורו מלאכה ביום טוב, אסור ליהודי להנות מזה גם בליל יום טוב שני בכדי שיעשו, כדי שלא יאמר לגוי לעשות מלאכה שתהיה לו אפשרות להנות מזה בליל יום טוב שני.
ב. האם גם לאחרים אסור בכדי שיעשו ? שאם סיבת האיסור היא כדי שלא יהנה ממלאכת שבת, גם לאחרים אסור, אבל אם סיבת האיסור היא משום שלא יאמר לגוי לעשות, כלפי אחרים אין את החשש הזה, כיוון שאין אדם חוטא ולא לו.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א