יום חמישי כ"ג באדר א' תשע"ט
איסור הטלטול ברשות היחיד גדולה המוקפת מחיצה 'גרועה' – האם 'עירוב חצרות' מתירוֹ?
כפי שלמדנו, רשות היחיד הגדולה מ'בית סאתיים' ומוקפת במחיצה 'גרועה' – אסור לטלטל בתוכה חפצים לטווח של יותר מארבע אמות, אלא אם כן היא משמשת לדירת שלושה אנשים לפחות. ומִתחם שיש בו שלוש רשויות היחיד הצמודות זו לזו, וכל אחת משמשת לדירת אדם אחד, ועשו 'עירוב חצרות' ביניהן – אין הדבר מועיל להחשיב את כל הרשויות כאחת, ואין הטלטול מותר בכל אחת מהן אלא כשאין בשטחהּ יותר מבית סאתיים.
ואף אם נפרצו המחיצות שביניהן, באופן שכולם נחשבות כפרוצות זו לזו, דהיינו, שנפרצה בכל אחת משתי המחיצות האמצעיות, המפרידות בין שלוש הרשויות, פירצה באורך של יותר מעשר אמות, אשר אינה יכולה להֵחשב כ'פתח' – הדין אינו משתנֶה בשל כך. אולם, יש אומרים שבפירצה כזו נחשבות כל הרשויות כאחת, ומכיון שדרים ברשות זו שלושה אנשים, מותר לטלטל בתוכה אף כשגודלהּ יותר מבית סאתיים; ורק אם אין כל מחיצה בין הרשויות, הן נחשבות כאחת.
[שו"ע שס, ג, ומשנ"ב יא ו־כג, וביה"ל ד"ה הוה (בהרחבה ע"פ המקור); ביאורים ומוספים דרשו, 16]
באיזה מקרה מתירה 'פירצה' במחיצה את הטלטול ברשות היחיד?
בהמשך לאמוּר: אם שתי המחיצות האמצעיות, המפרידות בין שלוש הרשויות, נפתחו באופן כזה שלגבי אחת או שתיים מהן נחשבת הפתיחה כ'פירצה', ואילו לגבי האחרת או האחרות אינה נחשבת כפירצה, כך שהמחיצה קיימת – אנו מחשיבים את הַדָּר או הַדָּרִים ברשות שאינה פרוצה, כאילו הם דרים גם ברשות הפרוצה לרשותם, כיון שמצד הרשות הפרוצה אין מחיצה המבדילה בינהּ לבין הבלתי פרוצה. ואם מתוך כך עולה כי כל שלושת האנשים שבמתחם זה נחשבים כְּדָרִים ברשות הפרוצה – מותר לטלטל בה אף אם היא גדולה מבית סאתיים.
ויתֵרה מזו – הרשות שאינה פרוצה, נחשבת כחצרהּ של הפרוצה, וגם היא מותרת בטלטול אף כשהיא גדולה מבית סאתיים; אולם, יש אומרים שהיא אינה נחשבת כחֲצַר הפרוצה, וממילא אין דרים בה שלושה, ואסור לטלטל בה אלא כשאינה גדולה מבית סאתיים; ולכתחילה ראוי להחמיר.
[שו"ע שס, ג, ומשנ"ב יב-כב; וראה נתיבות שבת טו, הע' נז]
באיזה אופן נחשבת מחיצה כ'פרוצה' רק לאחד משני צִידיה?
כאמוּר, שתי רשויות היחיד שהמחיצה המפרידה ביניהן נפרצה – יש אופן שבו רק לגבי אחת מהן היא נחשבת כ'פירצה', ולא לגבי האחרת. אופן זה הוא כדלהלן:
א. שתי הרשויות עומדות זו לצד זו, אחת במזרח, ואחת במערב, ומחוברות בקו הרוחב שלהן, כאשר המזרחית רחבה יותר מהמערבית.
ב. מחיצות האורך של המערבית, נכנסות מעט לתוך גבול הרוחב של המזרחית.
ג. המחיצה המפרידה ביניהן נפרצה לחלוטין, ונמצא שהמערבית פרוצה לחלוטין לתוך המזרחית; אולם, המזרחית, יש המשך למחיצת קו הרוחב שלה הן לכיוון דרום והן לכיוון צפון, ולכן נחשב הדבר שמחיצתה קיימת, ואין בה פירצה, כל עוד אורך הפירצה אינו יותר מעשר אמות. המשכֵי המחיצה לדרום ולצפון, מכוּנים: 'גיפופים'.
ד. אולם, אם מחיצות האורך של המערבית אינן נכנסות לקו הרוחב של המזרחית – ואורך הגיפופים אינו יותר מארבע אמות (כל אחד), נדונים הגיפופים כ'מחיצה' גם עבור המערבית, והרי זה כאילו לא נפרצה המחיצה כלל.
[שו"ע שס, ג, ומשנ"ב כה, כח ו־כט; ביאורים ומוספים דרשו, 12, 13 ו־15]