יום רביעי ו' באב תשע"ט
מדוע מכונָה הארכת התחום 'עירוב תחומין'?
כפי שלמדנו, אסור לאדם להתרחק בשבת מהמקום שבו שהה בזמן 'בין השמשות' יותר מאלפיים אמה, ואיסור זה נקרא 'תחומין'. ותיקנו חכמינו ז"ל שיהיה מותר לאדם להתרחק יותר מאלפיים אמה באחד מצדדי מקומו, על ידי שיניח, בעצמו או על ידי שליח, בנקודה כלשהי בתוך התחום, מזון בכמוּת המספיקה לשתי סעודות, לשֵׁם 'קניית שביתה'; ואזי, אף אם בזמן בין השמשות שהה בביתו, ואף לן בביתו בליל שבת – המקום שבו הניח את מזון שתי הסעודות נחשב למקום שביתתו, ומותר לו להתרחק ממקום זה אלפיים אמה לכל סביבותיו. ונמצא, שעל ידי תקנה זו יכול להתרחק ממקומו כארבעת אלפים אמה; והיינו, במקרה שהניח את מְזוֹן שתי הסעודות בסוף התחום ממש.
ותקנה זו מכונָה 'עירוב תחומין', כלומר, שמערב את מידת התחום הנוסף, עם מידת התחום שהיתה לו מלכתחילה. ולכתחילה, אין לעשות עירוב תחומין כי אם לצורך דבר מצוה, כיון שאנו חוששים שמא יטעה ויתרחק ממקומו יותר מן המותר; אך בדיעבד חל העירוב אף לצורך דבר הרשות. ואם הניח את מְזוֹן העירוב מחוץ לתחום של המקום שבו שוהה בזמן בין השמשות, אין זה עירוב, שהרי אינו יכול ללכת למקום זה בזמן בין השמשות, וממילא, לא ניתן להחשיבו כמקום שביתתו.
[שו"ע תח, א, ומשנ"ב א, ב, ג, ד ו־ו; ביאורים ומוספים דרשו, 2]
באיזה מקרה מודדים לצורך ה'תחום' רק אלף ותשע מאות ותשעים ושש אמה?
כאמוּר, אסור להתרחק יותר מאלפיים אמה ממְּקום 'עירוב התחומין', דהיינו המקום שבו הניח את מְזון שתי הסעודות של העירוב. ולדעת השולחן ערוך, דין זה הוא אף בתוך העיר ששהה בה בזמן בין השמשות, דהיינו שניתן ללכת ממקום העירוב בתוך העיר רק עד אלפיים אמה ממקום העירוב. וראה תקציר למחר בנוגע לדעת הרמ"א.
אולם, אם אלפיים אמה אלו מגיעות עד אמה אחת מעבר לגבול העיר בצד הנגדי – וכגון שמקום העירוב הוא אלף אמה למזרח העיר, ורוחב העיר הוא תשע מאות ותשעים ותשע אמה, כך שאלפיים אמה ממקום העירוב לכיוון מערב, מסתיימות אמה אחת מעבר לגבול העיר במערב – נחשבת כל העיר כארבע אמות בלבד, ורשאי ללכת עוד תשע מאות ותשעים ושש אמות נוספות מעבר לעיר לכיוון מערב.
ויש אומרים שכך הדין אף אם מגיעות האלפיים עד קצה העיר בלבד, וכגון שמקום העירוב רחוק אלף אמה מהעיר, ורוחב העיר אלף אמה; ויש שמחמירים בדבר, מפני שהדבר מסור גם להמון העם, ועלולים לטעות בו. ובשעת הצורך ניתן להקל.
ולאחר כניסת השבת, אינו יכול לחזור בו מקניית השביתה, ולהחליט שמקום שביתתו הוא בעיר ששהה בה בזמן בין השמשות; אך אם עשה עירוב לצורך שתי שבתות, וחזר בו לפני כניסת השבת הבאה, מועיל הדבר לשבת הבאה, למרות שמְזון העירוב מונח במקומו.
[שו"ע תח, א, משנ"ב ז-ט, ושעה"צ ו]
מי שביתו נמצא במרחק של עשרת אלפים אמה מסוף 'תחום' העיר – האם יכול לעשות 'עירוב תחומין'?
בהמשך לאמוּר: אם המקום שבו הניח את מְזוֹן שתי הסעודות של 'עירוב התחומין' נמצא בתוך תחום העיר שבה הוא שוהה בזמן בין השמשות, כך שיכול ללכת בזמן בין השמשות למקום העירוב; אולם, ביתו שבעיר, אשר בו הוא שוהה בזמן בין השמשות, רחוק בפועל יותר מאלפיים אמה ממקום העירוב – יש אומרים שמאחר ומקום העירוב נמצא בתוך התחום, העירוב חל, ולמרות שביתו רחוק יותר מאלפיים אמה ממקום העירוב, הריהו רשאי ללכת פעם אחת מביתו שבעיר עד למקום העירוב, ואין אנו מחשיבים אותו כמי שנמצא מחוץ לתחום, (שאינו רשאי להיכנס לתחום); אלא, לענין זה, כל עוד שלא הלך מביתו למקום העירוב, הרי זה כאילו טרם חל העירוב, ורק לאחר שהגיע למקום העירוב, נאסר עליו ללכת יותר מאלפיים אמה אף לכיוון ביתו.
ואין הדברים אמורים אלא בנוגע להליכה מביתו למקום העירוב, אבל האיסור להתרחק ממקום העירוב יותר מאלפיים אמה, אף בתוך העיר, חל גם בטרם ילך מביתו למקום העירוב; וראה במקורות.
ויש חולקים וסוברים שאין די בכך שיכול להגיע בזמן בין השמשות למקום העירוב, אלא צריך שמקום העירוב יהיה בתוך אלפיים אמה לביתו, דהיינו למקום שבו שוהה בזמן השמשות; ואם לא כן, אין העירוב חל.
[משנ"ב תח, ג ו־ז, שעה"צ ה, וביה"ל ד"ה רחוק; וראה משנ"ב י; ביאורים ומוספים דרשו, 3-4]