יום שלישי כ"ד באלול תשע"ט
במה שונים שמונת הפסוקים האחרונים שבתורה משאר הפסוקים?
בכל מקום בתורה מותר להפסיק בקריאת התורה, ולהעלות אדם אחר לתורה, מלבד במקומות הבאים: א. בתוך פחות משלושה פסוקים מתחילת פרשה 'פתוחה' ו'סתומה', או פחות משלושה פסוקים עד לסוף פרשה.
ב. בפסוקי התוכחה שבפרשת בחוקותי, ונהגו שלא להפסיק גם בפסוקי התוכחה שבפרשת כי תבוא. וראה להלן.
ג. בשמונת הפסוקים האחרונים של התורה, בסוף פרשת וזאת הברכה. והטעם, מפני שפסוקים אלו שונים משאר פסוקי התורה: יש אומרים שנכתבו בידי יהושע ולא בידי משה רבנו, ויש אומרים שנכתבו בידי משה רבנו בדמע. ונהגו גם שלא לכפול את קריאתם בשמחת תורה כדרך שכופלים את שאר פרשת וזאת הברכה, אלא כופלים את הקריאה כפי הצורך עד "מעונה אלהי קדם", ומשם והלאה קוראים ל'חתן תורה', עד לסוף הפרשה.
ד. על פי הקבלה, אין להפסיק באמצע קריאת ארבעים ושתיים המסעות שבפרשת מסעי, כיון שהם רומזים ל'שֵׁם' בן ארבעים ושתים אותיות. ובקריאת התורה שבמנחה של שבת, ובימי שני וחמישי, ניתן להפסיק; ויש שנהגו שלא להפסיק.
[שו"ע תכח, ז-ח, ומשנ"ב טז ו־כא; ביאורים ומוספים דרשו, 11-12]
באיזה מקום בתורה לא ראוי להפסיק באמצע קריאת 'שנים מקרא ואחת תרגום'?
כאמור, אסור להפסיק בקריאת פסוקי התוכחה שבפרשת בחוקותי ולהעלות אדם אחר לתורה. ונהגו שלא להפסיק גם בפסוקי התוכחה שבפרשת כי תבוא. והסמיכו חכמינו ז"ל דין זה על הכתוב במשלי: "מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ"; כלומר, שאילו היה הקורא מפסיק באמצע התוכחה, ומניח לאחֵר להשלימהּ, היה זה נראה כאילו הוא קץ בתוכחת ה'. ויש אומרים שאף בקריאת 'שנים מקרא ואחד תרגום', אין להפסיק באמצע קריאת התוכחה.
ועוד אמרו חכמים, שאמר הקב"ה: "אני אמרתי, עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה, ואם כן אין דין שיברכוני בני על הצרות שלהם, אלא יקרא אחד הכל, ויתחיל בדבר אחר, ויסיים בדבר אחר, ואז יוכל לברך תחילה וסוף". והיינו, שהעולה לתורה לקריאת התוכחה, אינו קורא את התוכחה בפני עצמה, כדי שלא לברך על דברי התוכחה בלבד. ולכן, על פי הכלל האמור לעיל בנוגע להפסק בתוך שלושה פסוקים לתחילת פרשה או לסופה – לפני התוכחה, קורא שלושה פסוקים; ולאחריה, בפרשת בחוקותי מוסיף שלושה פסוקים, ובפרשת כי תבוא מוסיף פסוק אחד.
[משנ"ב תכח, טו-טז; ביאורים ומוספים דרשו, 7]
מהי סיבת המנהג שה'בעל קורא' עולה לתורה לקריאת התוכחה שבפרשות בחוקותי וכי תבוא?
מנהג רוב ישראל, שלקריאת פסוקי התוכחה שבפרשת בחוקותי ושבפרשת כי תבוא, עולה ה'בעל קורא', ולא קוראים אדם אחר מהציבור, אף בהסכמתו, מחשש פן חלילה יחולו עליו הקללות שבתוכחה. וכל שכן שאין לקרוא לאדם אחר מהציבור ללא הסכמתו מראש, מחשש שיִמנע מלעלות, ויעבור על האזהרה הנ"ל – " וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ", וגם יֵענש חלילה בקיצור ימים, אשר זהו עונשו של מי שקוראים לו לעלות לתורה ואינו עולה. ובדיעבד, אם קראו לאדם אחר לעלות, אסור לו להימנע מלעלות, מפני כבוד התורה, ועל כך נאמר: "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע".
ולמנהג בני אשכנז, שמהעלייה השלישית עד העלייה השביעית לא עולה לתורה כי אם ישראל, ולא כהן ולוי, אזי אם ה'בעל קורא' כהן, או לוי, ינהגו כך: בפרשת בחוקותי, יאריכו את עליית הכהן, או הלוי, עד מעט לאחר התוכחה (ראה לעיל). וכאשר פרשיות בהר ובחוקותי מחוברות, וכן בפרשת כי תבוא, ישלימו את מספר שבעת העולים לתורה עד מעט לפני התוכחה (ראה לעיל), ואז יעלה ה'בעל קורא'.
[משנ"ב תכח, יז ו־יט, וביה"ל ד"ה בפסוקים, וד"ה בשמו; וראה עוד שם]