יום שני כ"ז באב תש"פ
באיזה אופן ניתן לחלוב בהמה בשבת?
החליבה אסורה בשבת מן התורה, משום שהחולב מפרק את החלב ממקום יצירתו בבהמה, והרי זה 'תולדה' של מלאכת 'דש'. (וראה במקורות).
אולם, מכיון שהעדר החליבה במשך יום שלם מצער מאוד את הבהמה, התירו חכמינו ז"ל לחלוב את הבהמות בשבת על ידי גוי. וראוי שהגוי יחלוב ישירות לתוך מאכל, כיון שיש אומרים שחליבה כזו אסורה רק מדרבנן, (ראה להלן).
וכאשר אין אפשרות לחלוב על ידי גוי – מותר לחלוב באופן שהחלב הולך לאיבוד, וכגון שהוא נשפך על גבי הקרקע, לתוך כלי מלוכלך, או לתוך כלי שיש בו חומר ההופך את החלב לבלתי ראוי לשתייה.
וביום טוב – יש אומרים שהחליבה אסורה מדאורייתא. ויש אומרים שמדאורייתא היא מותרת לצורך 'אוכל נפש', אבל מדרבנן, החלב אסור משום 'נולד', כיון שבכניסת יום טוב הוא היווה חלק מהבהמה, וכעת הוא משקה; ומכיון שהחלב אסור בשתייה, אסורה גם החליבה.
[שו"ע תקה, א, משנ"ב הקדמה, וביה"ל ד"ה שהיא; ביאורים ומוספים דרשו, 3; וראה אנצ"ת ע' חולב, הע' 303]
איזו בהמה מותר לחלוב ביום טוב ישירות לתוך מאכל?
בהמשך לאמוּר: חליבה ישירה לתוך מאכל – יש אומרים שאסורה בשבת רק מדרבנן, כיון שאין זו דרך עשיית המלאכה; ויש אומרים שהיא אסורה מדאורייתא. ויש אומרים שאף ביום טוב היא אסורה מדאורייתא.
במה דברים אמורים? בבהמה המיועדת לחליבה, או לגידול עדרי בקר וצאן; אבל בהמה המיועדת לשחיטה ולאכילה, נחשבת כמאכל, וכלל הוא בידינו – 'משקה הבא לאוכל – כאוכל דמי', (ראה שו"ע לעיל שכ, ד); ולכן, חליבה ישירה ממנה לתוך מאכל אינה נחשבת למלאכת 'מפרק', כיון שלא נעשה בכך 'פירוק' משקה ממאכל; והחלב אינו 'נולד', שהרי גם לפני החליבה וגם לאחריה הוא מהווה חלק ממאכל. ולמרות זאת, לא התירו חליבה זו אלא ביום טוב.
ויש הסוברים שביום טוב מותרת חליבה כזו אף מבהמה המיועדת לחליבה; ובשעת הדחק, במקרה שההימנעות מהחליבה תפגום בשמחת החג, ניתן להקל, אך רצוי לעשות זאת על ידי גוי.
[שו"ע תקה, א, מג"א ב, ומשנ"ב הקדמה, א, ג ו־ד; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 4]
באיזה מקרה אוסרת 'כוונה' את החליבה ביום טוב?
כאמוּר, באופנים מסוימים, מותר לחלוב בהמה ביום טוב, כאשר החלב יוצא ישירות לתוך מאכל; על פי הכלל – 'משקה הבא לאוכל כאוכל דמי'. ואם החלב אינו מתערב כולו בתוך המאכל – הדין כך: יש אומרים, שאם רוב החלב נבלל במאכל, אף המיעוט שאינו נבלל במאכל, מותר בשתייה. ויש אומרים, שאף כאשר רוב החלב נבלל במאכל, מיעוט החלב שנותר מחוץ למאכל אינו מותר בשתייה אלא כשגם הוא נבלל מעט במאכל, אך אם הוא צף על גבי המאכל, הריהו אסור בשתייה.
ויש שכתבו שיתכן כי אין היתר זה אמוּר אלא כאשר כמוּת המאכל שבכלי גדולה מכמוּת החלב. וכמו כן, אסור לחלוב ישירות לתוכו מתוך כוונה לסנן את האוכל לאחר מכן, ולהעמיד את החלב בפני עצמו כמשקה. וכמובן – כל ההיתר הוא רק באופן שהחלב נחלב ישירות לתוך המאכל, ולא באופן שהוא נחלב לתוך כלי ריק על דעת לערב בו את המאכל לאלתר.
[שו"ע תקה, א, ומשנ"ב ה; ביאורים ומוספים דרשו, 5-6]