יום ראשון כ"ד באב תשע"ח
האם מותר לפצח בוטנים בשבת?
אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת, היא מלאכת 'הדש'. הדישה היא הוצאת 'גידולי קרקע' מתוך מ'בית גידולם', כגון הוצאת גרגירי דגן מתוך השיבולים או מה'מוץ', שהוא הקליפה הדקה העוטפת את הגרגיר.
ומאידך, מותר לפצח שקדים ואגוזים וכיוצא בהם, (וראה שער הציון טו); וכתבו האחרונים טעם לדבר, שאיסור דש הוא דווקא בדבר שהדרך לעשותו לפני שיווק, אחסון וכדומה; אבל דבר שדרכו להעשות בסמוך לאכילה אין עליו 'שֵׁם' מלאכת דישה.
ובוטנים וכיוצא בהם, בזמננו, שרובם נקלפים בבתי החרושת ולא סמוך לאכילה – דעת רבים מהפוסקים שכיון שעדיין ישנם רבים הרוכשים אותם כשהם בקליפתם ומקלפים רק בסמוך לאכילה, מותר לפצחם ולקלפם בסמוך לאכילה; ויש שהחמיר בדבר.
[שו"ע שיט, ה-ו, משנ"ב כ-כד, ושעה"צ טו; ביאורים ומוספים דרשו, 28 ו־31]
האם מותר לתלוש בננות מהענף העבה בשבת?
בהמשך לאמוּר: נחלקו הפוסקים אם איסור דישה הוא רק באוכל ('גידולי קרקע') הנמצא בתוך פסולת המקיפה אותו, וכגון גרגירי דגן שבקליפתם; או גם באוכל שפסולתו נמצאת בתוכו או מצידו. ואף לדעת המחמירים, אין איסור לתלוש ענבים מהאשכול בשבת, כיון שזהו דבר שדרכו להעשות בסמוך לאכילה. וכן פירוק שיני השום מראש השום, מותר.
אבל תלישת בננות מהענף העבה שבו הן תלויות – בזמננו שהדרך לפרקן לפני מכירתן, או בשעת מכירתן, ואין מביאים אותן הביתה כשהן תלויות בענף זה – יש בה איסור דישה לדעה זו. ויש שהתיר זאת, משום שתלישת הבננות מהענף העבה אינה נעשית כ'גמר מלאכה', בדומה לדישה, אלא משום שהקונים חפצים רק בחלק מהבננות המחוברות לענף.
[ביאורים ומוספים דרשו שיט, 28]
באיזה אופן ניתן להוציא עצמות מהבשר בשבת?
הוצאת עצמות מתוך בשר עוף או דג, אסורה בשבת משום איסור 'בורר', שהרי זו הוצאת פסולת מתוך האוכל.
והעושה כן בשעת האכילה, יש אומרים שאין למחות בידו, כיון שיש המקלים וסוברים שבשעת האכילה ממש מותר להוציא גם פסולת מתוך אוכל; אולם לכתחילה אסור לנהוג כן, כיון שעיקר ההלכה כדעת הסוברים שאסור להוציא פסולת מתוך אוכל אף בשעת האכילה.
ולכן, יש להפריד את הבשר ולמושכו מעל גבי העצמות, ולא להוציא את העצמות מתוך הבשר. ואם מוציא עצם שיש עליה בשר, הרי הם אוכל ופסולת יחד, והדבר מותר; אך אם כוונתו בהוצאת העצם לברור ו'לתקן' את הבשר שלא יהיה מעורב בעצמות – נחלקו הפוסקים אם מותר לעשות כן.
[ביה"ל שיט, ד, ד"ה מתוך; וראה שם ד"ה חייב; ביאורים ומוספים דרשו, 26; וראה שם, 25 ו־27]