השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
האם מותר לשים קרחונים בכוס עם משקה?
באיזה אופן מותר לסחוט דג מהציר שעליו? • מה הדין כאשר רוצה אדם להניח שלג בשמש? • ממה צריך להיזהר כשנוטל ידיו במים עם חתיכות ברד? • ומדוע התירו לאדם ללכת על שלג או ברד והרי מרסק אותם ברגליו? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן ש"כ סעיף ח' - סעיף "י"ג במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
כשם שלמדנו בסעיף הקודם, כבשים ושלקות, מיני ירקות שהתבשלו במים בער"ש, ובשבת הוא רוצה לסחוט את הירקות ממימי הבישול שנבלעו בהם, הדין הוא, שאם מטרת הסחיטה היא לצורך הירקות עצמם שהמים לא יהיו בהם, מותר, אבל אם סוחט את מי הבישול לצורך המשקה שיוצא מהם, יש בזה איסור, ומותר לסחוט רק לתוך קדירה עם אוכל.
הסוחט דג לצירו, דינו כסוחט כבשים ושלקות למימיהם, שאם סוחט בשביל מימיהם, אסור, אבל אם סוחט לגופם כדי שהמשקה לא יהיה בשלקות או בדג, מותר, והמ"ב מוסיף בזה פרט חשוב, הרי כפי שלמדנו בתחילת הסימן, שיש ג' סוגי פירות, יש זיתים וענבים, יש תותים ורימונים ויש שאר מיני פירות, זיתים וענבים הם החמורים ביותר ולא רק שאסור לסחוט אותם בשבת בידיים אלא גם המשקה שזב מהם אסור, וגם כאשר הפירות עומדים לאכילה ולא לצורך משקה, המשקה שזב מהם מעצמו אסור, גזירה שמא יסחוט את הזיתים והענבים בשבת בידיים, ואע"פ שהם עומדים לאכילה, אבל כיוון שבדרך כלל זיתים וענבים עומדים למשקה ולא לאכילה, חששו חז"ל וגזרו, שגם המשקה היוצא מהם מעצמו אסור, ותותים ורימונים הם בדרגה פחותה מזו ואסור לסחוט אותם בשבת בידיים, ומשקה שזב מהם הדבר תלוי, אם הם עומדים למשקה, המשקה שזב מעצמו אסור גזירה שמא יסחוט בידיים, אבל אם הם עומדים לאוכל, המשקה הזב מהם מותר, דבזה לא חששו חז"ל שמא יסחט את התותים והרימונים שהרי הם עומדים למאכל, ועל המשקה שיוצא מהם יש שם של אוכל, וא"כ שאל המ"ב, למה אסור לסחוט כבשים ושלקות למימיהם והרי זה כמו שאר מיני פירות שהרי הכבשים והשלקות עומדים לאכילה? וביאר המ"ב, שמכיוון שהכבשים והשלקות בלועים ממי בישול, יש על המשקה שבתוכם שם של משקה, וממילא יש בזה איסור כאשר הוא סוחט אותם לצורך מימיהם, ולאור זאת, כך גם בסעיף שלנו סעיף ח', אדם שסוחט דג לצירו זה נאסר רק אם זה ציר שהוא משקה, דהיינו, שבישל את הדג במים וכעת הוא רוצה לסחוט את אותם מים מהדג, הדבר תלוי, אם זה לצורך הדג שהמים לא יהיו בו, הדבר מותר, ואם זה לצורך המשקה שהוא יתפרק מהדג, יש בזה איסור, אבל כאשר מדובר על סחיטת השומן של הדג בעצמו, זה דומה לשאר פירות, ושאר פירות מותר לסחוט אפילו לכתחילה כי אין על היוצא מהם שם של משקה.
אסור בשבת לרסק שלג או ברד כדי להמיס אותם, ויש בזה ב' טעמים:
א. כי זה דומה למלאכה שהרי לוקח דבר מוצק והופכו לנוזל, ויש בזה איסור מדרבנן.
ב. גזירה משום סחיטת משקין, כלומר, אם נתיר לו לרסק שלג וברד למימיו, הוא יבוא לסחוט פירות.
מותר לתת את השלג והברד לתוך כוס כדי שיזובו המים מאליהם, ומבאר המ"ב שטעם ההיתר הוא, כיוון שהוא לא עושה מעשה בידיים, ומביא המ"ב צד, שכאשר השלג מונח בתוך משקה, לא רק שמותר אם הוא נמס מאליו, אלא מותר גם להמיס אותו בידיים בתוך המשקה, שכיוון שהשלג נמצא בתוך משקה, כשהוא נמס הוא מיד מתערב במשקה ולא ניכר שהוא נהפך להיות משקה.
אם הניח שלג וברד בשמש והם הפשירו, מותרים, כיוון שלא עשה מעשה והם נימוחים מאליהם, אבל לרמ"א בסי' שי"ח סט"ז בהגה"ה יש להחמיר משום נולד,
סיכום הענין: אסור לרסק שלג וברד ולהפוך אותם לנוזל, או משום שזה דומה למלאכה או משום גזירה משום סחיטת פירות, ומותר לאדם להניח שלג וברד לתוך כוס עם משקה והם ימסו מאליהם, כיוון שלא עושה שום דבר, ואפילו יש צד שמותר לכתחילה לרסקם, אבל להניחם בשמש, המחבר מתיר, והרמ"א אוסר משום נולד.
מותר לשבור קרח כדי לקחת את המים שתחתיו, ומבאר המ"ב שהטעם הוא, כיוון שלא מתכוון להמיס את הקרח, ושבירת הקרח עצמה אין בה מלאכה, ומביא המ"ב בשם המג"א, שאסור לרסק נהר או באר שנהפכו לקרח כיוון שזה מחובר לקרקע וזה בניין, וכששובר את הקרח, הוא סותר, והרבה אחרונים חולקים על זה.
אדם הנוטל ידיו במים שיש בהם חתיכות קרח, יזהר שלא ירסק הקרח ויהפוך אותו לנוזל.
יש להיזהר של ישפשף ידיו במלח, והטעם כנ"ל בשלג וברד שבזה נוצר מים ע"י השפשוף, ואומר המ"ב, שזה דווקא במלח לבד, אבל מותר לקחת מלח ולהשליך אותו לכוס וע"י זה המלח ימס, כיוון שהמלח נמס מאליו ומתערב בכוס.
דורס אדם שלג ברגליו ואינו חושש, ואע"פ שהשלג נמס בכך, מותר, כיון שאינו מתכוון לזה, ועוד, כיוון שזה דבר שא"א לזהר בו, שהרי א"כ לא יוכל אדם לצאת מפתח ביתו, ולכן לא גזרו בזה.