רבנו עובדיה יוסף זצ"ל היה שם מבטחו בבורא העולם, והיה נמנע ככל יכולתו מלפנות לרופא בשר ודם. עד שהגיע לגיל זקנה ושיבה, לא נזקק מרן לתרופות כלשהן.
זכורני, שלפני למעלה מארבעים וחמש שנה, כאשר היה עדיין מוסר שיעור לבעלי בתים בבית הכנסת 'שאול צדקה', הגיע מרן באחד הימים למסור את השיעור, כאשר חומו עלה עד ארבעים מעלות! על אף חוליו, לא היה מרן מוכן לבטל את השיעור הקבוע בשום פנים ואופן. זיכוי הרבים היה חלק מנשמת אפו ממש.
באותה פעם התחיל מרן את השיעור, ולאחר מספר דקות נעצר, מאחר שלא יכול היה לדבר. הוא קרא לי ואמר: "רבי ראובן, בא, תשב לידי ותדבר".
אמרתי לו: רבנו, לא הכנתי שיעור, ומה אגיד להם?
"תקרא את ה'שלחן ערוך' ותסביר", אמר לי מרן, "הלא אתה מוסר שיעור ברוממה [זהו שיעור שהתחלתי למסור על פי בקשת מרן], ומה שאתה אומר להם שם – תאמר פה".
התחלתי לדבר, ואחרי עשרים וחמש דקות חש מרן שננסכו בו כחות מחודשים, המשיך בעצמו את השיעור והחל לפלפל פלפולים עמוקים.
על ידי לימוד התורה הקדושה התרפא מרן, כפי שנאמר: "רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך" (משלי ג, ח), וכן, "כי חיים הם למצאיהם ולכל בשרו מרפא" (משלי ד, כב).
(מתוך הספר 'משכני אחריך' משפטים)
תודה רבה על הסיפורים היפים. נשמח גם אם תעלו סיפורים על הרב אברהם שפירא, הרב מרדכי אליהו, הרב וואזנר, הרב שאול ישראלי, הרב מנשה קליין, ושאר גדול"י