'לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה' (יד ג).
באולם הייצור הראשי של אחד ממפעלי הממתקים הגדולים בסין, פלגי זיעה ואדי מים עולים מתוך סירי קיטור מבעבעים, עליהם מאות פועלים עמלים, מערבבים ומבשלים ומגלגלים, עד לקבלת עיסת ממתקים, משם מועבר העיסה למכונות ומערבלים בהם מוסיפים תמציות טעם וריח, מתוך שלל ניחוחי פירות האילן ותותי השדה. משם מועברים ומוכנסים תחת עול המחרשה של מכונות ה'פרעס' לקבלת תואר של צורה מתוך שלל צורות שונות ומשונות שלא שיערום אבותינו מעולם, משם הם עוברים עוד אי אלו גלגולים עד שנהפכים לסוכריות גולמיים.
באולם סמוך עוד פועלים רצים מאובקים מכף רגל עד ראש, עמלים בהכנת תערובת אבקה חמוצה המועבר אחר כבוד לכבשני-אש. משם יוצאת האבקה לאולם שלישי היישר למכונות תופים מיוחדים, בתוכם מערבבים את הסוכריות הקשות עם האבקה החמוצה ובכך יקרא שמו בישראל 'חמוץ מתוק', משם מועברים לחדרי ייבוש, ומשם למחלקת האריזה, בה הם נעטפים ונסגרים עם חותמת הכשרות המתנוסס עליהם בכדי שיכירו וידעו כל באי עולם כי על טהרת הקודש נעשו ללא שום חשש ופקפוק כלל, ובכך ראויים המה לעלותם על שולחנם של צרבי דרבנן ב'אבות ובנים' ובחברות המשניות לקיים דבש וחלב תחת לשונך, ולענג בהם את ילדי החמד בתענוגי השבת שתהא חיכם ממתקים ומחמדים. אחר העמל הרב תהא ברכת 'שהכל נהיה בדברו' נאמרת בכוונה יתירה מפיות עמך בית ישראל.
על הכל נוסיף את ניצוח מלאכת הקודש של משגיחי הכשרות העומדים על משמרתם שתהא כולו על הצד המהודר ביותר, וכאן המקום להוקירם ולהעריכם. ישובים המה על אדמת ניכר ימים לילות ושבועות במסירות אין קץ לוודא שחלילה לא ייצא שום מכשול מתחת ידם. עבודתם מתחלת מבראשית – בבדיקת כל המרכיבים והסממנים, ניקיון ובדיקת המחסנים עד אחרוני החדרים, לאחמ"כ מתחיל תהליך ההכשרה – מסכת שלמה בפני עצמה הכולל הגעלה הכשרה וליבון עם לשונות עש ותימרות עשן, ואחרי ככלות הכל, מתחילים מיד במסכת חדשה של הייצור עצמו הכולל השגחה צמודה ופיקוח, בה נוטלים המשגיחים חלק בראש זה בכה וזה בכה איש על מחנהו ואיש על תפקידו, מעליהם עומד משגיח ראשי לפיקוח ניהול עצה והדרכה, רק בכך מצדיקים המה את חותמת הכשרות הנצמדת אליה. וכי תימא שבזה יצאו המשגיחים ידי חובתם, טעות חמורה בידכם – אין זה כי אם תחילת עבודתם, מעתה ילכו המה בחיל ולא תמיד בכח בכל מבואות המפעל היכליו חדריו ומחסניו, פינותיו ומכונותיו ישגיחו יפקחו וירוצו ממשמרת למשמרת לוודא כי הכל כשורה, ועד אשר ייצאו אחרוני המשלוחים ארוזים וסגורים גם הם בחותם הכשרות לא ינוחו ולא ישקטו. מקיימים הם ודרשת וחקרת הדק היטב – היטב הדק, למען יהיה הדבר בשלימות הכשרות ובתכלית ההידור. עד כאן הקדמה.
מספר גאב"ד חרדים שליט"א: מתוקף תפקידי כרב המכשיר של הייצור המיוחד בהמפעל בסין, קיבלתי באחד הימים טלפון בהול מהמשגיח הראשי אשר בתוך המפעל כשהוא נסער כולו. במה דברים אמורים, זה להם ימים אחדים שרואים המה שהמפעל איננו מתנהל כשורה, אך עדיין לא עלו על עקבותיו, הכל התחיל בעת שהמשגיח האחראי על קווי האריזה גילה לחרדתו שכמויות הסוכריות האריזות אינם תואמות את כמויות הייצור, דהיינו שמרובים המה פי כמה מכמות הייצור עצמו ואינם תואמים את הרשימות של משגיחי הכשרות הצמודים לקווי הייצור השונים. פירוש הדבר כי אי שם בין הייצור לבין האריזה מוחדרים פנימה בדרך כל-שהיא כמויות אדירות של מיני מתיקה ממקום אחר חלילה, שוד ושבר. אך אויה, הכל נראה על פניו בסדר וכמה שבדקו ויגעו למצוא את הפירצה לא מצאו.
ולא זו בלבד אלא שבמקביל גם המשגיח אשר במחלקת התנורים וחדרי הייבוש החל להתלונן כי העובדים אשר תחת פיקוחו החלו להתנהג בפתאומיות באופן מחשיד, אשר בכל פעם שהוא נכנס להשגיח בתוך חדר הייבוש מזרזים אותו תמיד לצאת ולבל ישהה בתוכה פנימה יותר מרגעים ספורים, ומאידך בכל פעם שהם נכנסים לאותו חדר מקיימים המה בהידור את 'והדלת סגרו אחריו' מבתוכה פנימה ואין ביכולתו להיכנס, דבר הנוגד בתכלית את דרישת הכשרות לתת כניסה למשגיחים בכל עת ועונה בכל מקום שהוא בכל שטחי המפעל כולו ללא יוצא מן הכלל. זאת ועוד, שהעובדים לא נותנים לו להדליק אור בחדר בטענת הבל כי בתנור ההוא יש חשש 'גרמא' של פיצוץ ושריפה, אולם ראה זה פלא כי בכל עת אשר הם שוהים מיד ויהי אור ככל אוות נפשם ללא שום שריפה, והדבר אומר דרשני. וגרוע מכך והחמור מכולם הוא שהכלל 'כבולעו כך פולטו' (פסחים ל: ועוד) אינו תקף בחדר זה – אלא כל כמות שנכנסת לכאן לייבוש יוצאת כפולה ומכופלת, והוא פלאי. תעלומה ואין קורא לה. אשר על כן הגיעו למסקנא פשוטה אשר ללא צל של ספק רמאות יש כאן, ויש לפסול את הייצור כולו.
ועתה נפשם בשאלתם, מה יעשו בעושי המלאכה, האם להמשיך לעקוב אחר הרמאות ולגלות את הפרצה, או להפסיק פעולתם לאלתר ולהחרים את תכולת המפעל כולו כדת וכדין. ברור שהוריתי להם לפסול תיכף ללא שהות את כל הייצור ולהפסיק תיכף את פעולתם, כאשר במקביל נתתי מהלכים בידם כדת מה לעשות, לפי אישורי הסמכות אשר בידי ביני לבין הנהלת המפעל.
בסוף אותו יום העבודה, התחבאו כמה משגיחים בתוך המפעל וכשראו כי אין איש יצאו המשגיחים ממערתם והחלו במלאכתם, בנשימה אחת עטו כולם על אותו חדר המסתורין הוציאו כל העגלות ורוקנו כל תכולת החדר ופתחו באמצע ימות החמה בבדיקת חמץ נרחבת בכל פינה ופינה, עד שמצאו בתחתית אחד הקירות כמין טלאי מהודק היטב ולא נראה לעין, תיכף קרועה ומתחתיה גילו את הפירצה הקוראת לגנב – דלת סתרים קטנה שהוביל לצדו החיצוני של המפעל, משגיח צנום השתחל פנימה וחשכו עיניו מלראות… הוא מצא את עצמו בתוך מחסן ששכן מחוץ למפעל שם שכנו מסודרים רבבות סוכריות גולמיות דומות להפליא לאלו שבפס הייצור אך הבדל קטן-אדיר ביניהם הם היו טריפה למהדרין ! בהם חששות של איסורי אורייתא ! חלקם עם חשש ציפוי מן החי, חלקם עם חשש של סתם יינם, ה"י. במקום 'לא תאכל כל תועבה', רצו הגויים להכשילנו בממתקי תועבה ! מתברר – שאחרי ההכשרה פרצו הגויים מבחוץ באין רואים חור בדופן, סתמוה עם דלת סתרים וטלאי לא נראה לעין, דרכה העבירו והשחילו סוכריות לא כשרות לתוך אותו חדר סודי, סידרום נאה על גבי מגשים מותאמים והעבירו אותם הלאה יחד עם הסוכריות הכשרות להמשך תהליך האריזה ובכך הכפילו את הכמויות פי כמה וכמה. בזה סברו להרוויח בכפליים ראשית להוריד מהם את עול משגיחי הכשרות, ובנוסף להיפטר מכמויות הסוכריות הישנות.
עם קבלת תוצאות החקירה קיימו המשגיחים גם הם את הפסוק והדלת סתרים סגרו אחריהם, החזירו את כל העגלות על מקומן סגרו את האור שלא התפוצץ, לקחו את כל חותמיהם וחפציהם ומבחר אביזריהם, והלכו מבלי לשוב לעולם… בכך פסלנו לצמיתות את המפעל כולו, וכל הייצור הכשר – לא כשר ירד לטמיון.
כך הוא דרכה של כשרות, ודרשת וחקרת הדק היטב, אם אכן נעשה הדבר כהלכתו, ככל משפטו וחוקתו !
ואכלת ושבעת וברכת
איתא בגמרא (פסחים כב:) שמעון העמסוני היה דורש כל אתי"ם שבתורה כיוון שהגיע ל 'את' ה' אלקיך תירא פירש ותו לא דרש, עד שבא רבי עקיבא ודרש 'את' לרבות תלמידי חכמים. והקשו הרוקח (בהקדמה להלכות ברכות), והאבודרהם (בברכת הלחם והזימון) מה נדרוש בפסוק (דברים ח י) 'ואכלת ושבעת וברכתך א"ת ה' אלקיך', הלוא בה לא נוכל לדרוש א"ת לרבות שהרי חייבים אנו להודות רק למי שהמזון שלו שהוא ה' אחד היוצר הזן והמפרנס לכל, ולא לבשר ודם. ותירצו שם שבא לרבות את בעל הבית ומטעם זה אנו מוסיפים בברכת המזון הרחמן הוא יברך את בעל הבית הזה. ויראתי בפצותי, שאילולי דמסתפינא הייתי מתרץ ואומר שבא לרבות את כל העוסקים בתורת כשרות המאכלים הלא המה השוחטים, הבודקים, משגיחי הכשרות, מורי ההוראה ויושבי על מדין שבלעדיהם ייאסר המזון בתכלית האיסור, ובלעדיהם לא שייך שתהא מזון מתוקן לסעודה. אי לכן מדין הכרת הטוב נרבה גם אותם בברכת המזון כמידה נגד מידה על שמכשירים המה בעבורנו את המזון, והלוא בוודאי לא פחותים המה מברכת בעל הבית שבקעו לו ברכת הרחמן בפני עצמו, וא"כשפיר נדרוש ואכלת ושבעת וברכת א"ת ה' ואת שליחיו המכשירים.
זהירות בכשרות
דבר בעתו מה טוב, בתקופה זו של ימי בין הזמנים עלינו לעיין ולהתעמק במעשה הכשרות שאינה מן הקלות בקודש, להזהיר לדעת טרם היציאה למקומות מחליפי-כח למיניהם בתי הארחה ובתי מלון אשר שם רבו המכשלות, שם עלינו לקיים בעצמינו את ה'ודרשת וחקרת הדק היטב' ולא לזלזל בכגון דא שאיסוריהם חמורים ביותר, שלא ייצא שכרם בהפסדם.
חומר באדם מבחמור…
שנינו במשנה (מכות כב:) כיצד מלקין, משכיבין אותו ושתי רצועות של חמור עולות ויורדות בו. תנא (שם כג.) ברצועות של חמור למה – כדדריש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא דכתיב (ישעיה א ג) ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע וגו' – אמר הקדוש ברוך הוא: יבא החמור שמכיר באבוס בעליו, ויפרע ממי שאינו מכיר אבוס בעליו. בדברי חז"ל הללו ניתן לומר רמז חד ונוקב בעניין זהירות בכשרות המאכלים לאמר: ר' יוד, לפחות אל תהיה גרוע מהחמור! הנה החמור מכיר את אבוס בעליו וממנה אינה זע, ואינו אוכל ממי שאינו מכירו, וכמסופר בגמרא (חולין ז.) על חמורו של ר' פינחס בן יאיר, ואילו אתה המעולה בדרגה מן החמור, לא יתכן שלא תכיר את אבוס בעליו ותאכל מחוץ לאבוס ככל אוות נפשך, לכן יבוא החמור שמכיר ויפרע ממי שאינו מכיר. לך אל חמור ראה דרכיה וחכם.
דרשו חז"ל (יומא לט.) עה"פ (ויקרא יא מג) ולא תטמאו בהם ונטמאתם בם, אל תיקרי ונטמאתם אלא ונטמטם. שהאוכל מאכלות אסורות מטמטם את ליבו. ולכן הרואה שקשה עליו לימודו יפשפש במעשיו אם נכשל חלילה במאכלות טמטומי לב. ומרומז הדבר בפרשתן דכתיב (יד כג) וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ וגו' לְמַעַן תִּלְמַד וגו' היינו אם תאכל כדבעי לפני ה"א אז תלמד, תזכה ללמוד את התורה.
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל (אבות ג יז) אם אין קמח אין תורה אם אין תורה אין קמח. והנה לכאורה בשלמא אם אין קמח אין תורה – ניחא, שהרי רעב וחלוש הוא ואין דעתו מיושבת עליו בהבנת התורה כראוי, אך למה מי שאין לו תורה אין לו קמח, אלא שמא הכי קאמר אם אין תורה – על כרחך שאין הקמח כתיקונה, ובוודאי תקלה אסורה הייתה בה, ולכן אותה הקמח שהכניס לפיו טמטמו אותו לבל ישיג את התורה, ואשר על כן אם אין תורה סימן שאין הקמח כתיקונה. ועד שאתה מתפלל שיכנסו ד"ת לתוך פיך תתפלל שלא יכנסו מעדנים אסורים למעיך.
ואליבא דאמת, לא רק בכשרות הקמח בלבד הדברים אמורים, אלא בכל עניין סביב הקמח קאמרינן, דהיינו בברכה שלפניה ואחריה או בברכת המזון ובהלכות נט"י ואכילה וכו'. שהנזהר בענייני הקמח הללו יזכה לתורה.
וזה פירוש הכתוב בפרשתן (יד ב) 'כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹקֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה. זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ' וגו'. וצריך ביאור סמיכות הכתובים זה לזה, אלא לומר וללמדנו שהא בהא תליא מילתא, הדרך להיות עם קדוש לה' הוא רק אם לא תאכל כל תועבה, וכדמפרש ואזיל 'זאת הבהמה אשר תאכלו' אז תהיו ראויים להיות לי לעם סגולה מכל העמים. (ובאופן אחר ראה עוד כעין זה באבן עזרא).
יהר"צ שנכה לקיים לשמור ולעשות להיותנו עם קדוש לה'.
(קטעים מובחרים מתוך שיחת גאב"ד חרדים)