הרב יהודה יעקבזון
מותר ללוות ולשאול בשבת דברים שיש בהם צורך בשבת, כגון מאכלים, כלי אכילה וספרים. אך עליו להזהר שלא יזכיר למשאיל ולמלוה לשון הלוואה, דהיינו שלא יבקש ממנו את הדבר בלשון הלוואה, כיון שלשון הלוואה משמעו לזמן רב, וקיים חשש שמא יבוא המלוה לרשום את ההלוואה, אלא יזכיר לשון השאלה. ואף כשאכן מדובר בהלוואה ולא בהשאלה, כגון שלווה דבר מאכל – שינוי הלשון ישמש כתזכורת למלוה שלא לרשום את ההלוואה.
ואם אינו חפץ לבקש בלשון השאלה, או בשפה שבה אין הבדל בין הלוואה להשאלה – יאמר "תן לי", או "האם אפשר לקבל", וכדומה. ואם טעה וביקש בלשון הלוואה, רשאי המלוה לומר לו שאסור לבקש בלשון זו, ואז יוכל להלוותו או להשאילו.
וכן מותר להשיב בשבת דבר שיש בו צורך לשבת, אך לא יזכיר לשון 'פרעון', אלא לשון 'החזרה', ושינוי הלשון ישמש כתזכורת למלוה שלא למחוק את רישום ההלוואה. ובזמננו, שאין מבדילים בלשון הקודש בין 'פרעון' ל'החזרה' – יש שכתב שלכאורה אסור להחזיר מאומה בשבת, שהרי אין בשינוי הלשון כל תזכורת שלא למחוק.
[שו"ע או"ח שז, יא, משנ"ב מב ו־מו, וביה"ל ד"ה לזמן; ביאורים ומוספים דרשו, 45 ו־47]