וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם, אֶת-הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ (יח כ)
"בשבילי זה הדבר הכי חשוב שיש"
סיפר חתן רבינו הגר"ש שטינמן שליט"א שכשיצא רבינו לבר מצוה של נכדו הראשון, לקח רבינו אחד מספריו לתת מתנה לחתן הבר מצוה, ושאלה אותו הרבנית וכי לא כדאי לתת לו משהו יותר חשוב ומכובד, והשיב לה רבינו "בשבילי זה הדבר הכי חשוב שיש".
כל מה שרצית לדעת על הספר "ארחות יושר"
שמעתי מהגאון רבי אליהו מן שליט"א שבזמנו סיפר לו רבינו שהוציא את הספר "ארחות יושר", כי מסופר על חבירו של השל"ה שרצו להושיבו בגן עדן ליד השל"ה, והשל"ה לא הסכים לכך וטען שאמנם חבירו ג"כ הוציא ספרים, אל אני הוצאתי גם על מוסר.
אמר רבינו כי את ספרו "ארחות יושר" כתב לפי העניינים והצורך שהגיעו אליו. ולא פעם בקשו מרבינו שיכתוב עוד פרקים בספר "ארחות יושר", והשיב רבינו: "אני כותב מה שה' שם בלבי, אי אפשר סתם לכתוב".
אחד סיפר לרבינו שיש ישיבה שלומדים בה לפני השיעור כל יום עשר דקות בספר "ארחות יושר", והבחורים מאד נהנים, ואמר לו רבינו בענותנותו: "דע לך כי ספרי "ארחות יושר" אין משלי כלום, אלא הכל מלוקט ממדרשי חז"ל".
ופעם סיפר אחד לרבינו שכשיצא ה"ארחות יושר", אמר ת"ח אחד שלספר יש חן מיוחד, והרבה מאד לשבח את הספר, וסיפר זאת הלה לרבינו. אמר לו רבינו בענותנותו: "אתה יודע מדוע הוא אמר זאת, משום שבספר זה אין שום דבר משלי אלא הכל מחז"ל" (רמש"ג)
כל ההכנסות מ"ארחות יושר" – לצדקה
כשיצא לאור ספרו "ארחות יושר" קבע רבינו שכל ההכנסות ממנו ילכו לצדקה, כי כן נהג אביו זללה"ה בספרו "חיי עולם". ושמעתי מהרבנית ע"ה שרצו שיהיה להם לזכות. וסיפר רמש"ג שכשהתחיל להביא לרבינו מכספי המכירות שמוכר בביתו בירושלים, אמר לו רבינו שאת הכסף של ה"ארחות יושר" ישים בנפרד משום שזה כספי צדקה.
עין הרע בעקבות הביקוש העצום
כשיצא הספר "ארחות יושר" נחטפו מיד כל הספרים, ובתוך חודש אחד נמכרו יותר מרבבה ספרים, ואח"כ הדפיסו עוד ועוד מהדורות. זמן קצר אחרי שיצא לאור נחלה רבינו, ואושפז בבית החולים תל השומר, ומרן הגראי"ל שטינמן אמר שזה משום עין הרע על התפוצה העצומה של ספרו. וכשסיפרו זאת לרבינו תמה מאד, שהרי החזו"א אמר שבבני ברק לא שולטת עין הרע, ואמרה לו הרבנית ע"ה שעכ"פ כעת הוא נמצא בבית החולים שאינו בבני ברק וצריך רפואה למכתו, והסכים רבינו לשלוח את שמו לדודו הגה"צ ר' רפאל לוין זצ"ל שאמר עליו לחש נגד עין הרע.
לא חציף איניש לשוויי לאבוה שליח
שמעתי מרבינו שפעם היה אצלו אביו בביתו, וסיפר לו שהולך לדפוס לקחת דפים להדפסה, ואמר לו רבינו שגם לו יש דפים להדפיס, ולקח עמו אביו גם את הדפים שלו, ובסופו של דבר לא נדפסו דפים אלה למעלה משנה, ואמר לו אביו שיודע ממה נובע עיכוב זה, משום שעבר על דברי הגמ' קידושין מ"ה ב' לא חציף איניש לשווי לאבוה שליח. ושאלתי לרבינו הרי לא אמר לו שיקח את הדפים אלא אביו לקחם מעצמו, והשיב רבינו שמ"מ לא היה צריך לספר לו על הדפים.
הניסים שבכתיבת ספרי רבינו
שמעתי מרבינו שהנה הרופאים אמרו [אחרי האירוע הרפואי בשנת תשס"ב] שכבר לא אצליח לכתוב, והנה ב"ה…
בזמן ההוא כששהה רבינו בבית הרפואה, אמר אחד הרופאים אודות רבינו, ללכת הוא ילך, אבל לכתוב איני מאמין שיצליח, ובס"ד ער"ח כסלו כבר כתב רבינו כפתיחה לתחילת ספר "שערי אמונה" על מסכת תרומות, שכתיבתו החלה בין כתלי בית חולים, וז"ל: "ברוך ה' שהחיינו וקיימנו ומחליים רעים ונאמנים דליתנו, וזכני לעסוק בתוה"ק ער"ח כסלו תשס"ב", ומאז כתב כמה חיבורים, ומכתבים רבים, ויתן ה' ויזכה להוציא עוד הרבה חיבורים.
הספרים שניצולו מן השריפה
סיפרה הרבנית ע"ה (פרשת אמור תשס"ז): פעם אחת היתה אצלינו שריפה בבית, היה זה כשאחת הבנות הדליקה תנור נפט בחדר האמבטיה ושכחה להוציאו אחר כך, ואחר שדלק זמן מה לא שמה לב והניחה איזה בגד ליד התנור, והאש אחזה במגבת, וכעבור כמה רגעים פתאום התלקחה האש בכל החדר, מיד הלכה אותה הבת ודפקה חזק על חדר הלימוד של רבינו שלמד אותה שעה עם ידידו הג"ר בערל וינטרוב זצ"ל, ונמשך כמה רגעים עד ששמעו את הדפיקות, ומיד יצאו מהבית וירדו למטה (ומלבדם לא היה איש בבית), והנה במרפסת היו ארגזי ספרים רבים מספרי רבינו שעמדו למכירה, והמרפסת היתה סמוכה לאמבטיה, והאש כמעט הגיעה עד הספרים, אמנם כשהגיעה לארגזי הספרים נעצרה לפתע, וכאילו כמין יד עצרה את האש! כך סיפרה שכנה שראתה הכל מהבנין ממול.
והוסיפה הרבנית: בזמן השריפה הייתי מחוץ לבית, וכשהגעתי ראיתי את כל ביתי עולה בלהבות, ולמטה עומד רבינו ושמח. שאלתי אותו מדוע אתה שמח והרי הכל נשרף, והשיב שבבוקר יום זה גמר את כתיבת אחד הספרים שלו, ו"במקרה" החליט להזדרז ולהביא להג"ר דב לנדאו שליט"א לעבור על הדברים והביא לו את המחברת, ולכן הוא מאושר שהמחברת לא היתה בבית ולא נשרפה ח"ו.
כל ספר שמוציאים לאור צריך שעם הארץ יקרא אותו קודם…
שמעתי מרבינו שכל ספר שמוציאים לאור צריך שעם הארץ יקרא אותו קודם, כדי לראות היכן אפשר לטעות בהבנת הענין, וסיפר רבינו "פעם אחת בא אלי אחד ואמר לי שכתבתי בספר "שונה הלכות" שמותר להתקלח בשבת, ואמרתי לו הכיצד יתכן הדבר, הלא כתוב שם מפורש שאסור, ו"הסביר" לי שהבין את שהבאתי בשם ספר "מנוחה נכונה" שאסור להתקלח, אמנם אח"כ כתבתי שהחזו"א עבר על זה, הרי דהחזו"א אינו מסכים עם פסק זה… והאמת שהספר הנ"ל מביא פסקים מהחזו"א, וכתבתי שהחזו"א עבר על הפסקים שכתב, וכוונתי היתה שעבר עליהם ואישרם, והוא חשב שעבר עליהם היינו דלא הסכים להם, וכזה דבר לא הייתי יכול להעלות על דעתי…"
כיצד להגיב על מכתב שמלא בביקורת חריפה
סיפר רבינו: הגיע אלי ת"ח אחד שחיבר ספר, וסיפר שקיבל מכתב מלא בביקורת חריפה מאד על ספרו, ושח בפני צערו על הדבר. אמרתי לו שגם לי יש מכתב כזה שקיבלתי כשהוצאתי את אחד מספריי, ובשעתו לא עניתי לשולח מאומה, וכיום הוא ידיד שלי.
הוראות למכירת ספרי רבינו בירושלים
לפני שנים כשהתחיל רמש"ג למכור את ספרי רבינו בביתו בירושלים, א"ל רבינו שאם מגיע בעל חנות ספרים לקנות ספרים כדי למכור, צריך להוריד לו עשר אחוז כדי שגם הוא ירויח קצת כשימכור, וכן הוא נוהג בעצמו בביתו. ושאל רבינו לרמש"ג אם הוא עצמו גם מרויח מכל המכירה משהו, וא"ל רמש"ג שבדרך כלל לוקח בערך ג' שקלים יותר, אבל זה רק מכסה את ההוצאות (נסיעות לבני ברק וכדו'), ואמר לו רבינו "א"כ על החלק שלך אל תעשה הנחה כדי שלא תפסיד, מהחלק שלי תוריד את העשר אחוז". ועוד הוסיף רבינו שעל ה"ארחות יושר" לא יוריד כלל עשר אחוז, כי הכסף של ה"ארחות יושר" הולך כולו לצדקה, וכיון שזה כספי צדקה אינו מוריד מהסכום.
עוד סיפר רמש"ג שלפני כמה שנים הגיע אליו סוחר מלונדון, וקנה ספרים בשווי ארבעת אלפים ש"ח, והוריד לו עשר אחוז כפי שהורה רבינו, ואח"כ נודע לו שעל מוכרי חו"ל לא עושה רבינו את ההנחה של עשר אחוז משום שהם מוכרים בדולרים, ומרויחים פי כמה ממה שקונים, ושאל לרבינו מה יעשה כעת, ורצה להשלים לרבינו את הסכום החסר, והשיבו רבינו "ח"ו מה שמכרת מכרת והרווח שלך, ואין עליך שום טענה, רק מכאן ולהבא כשמגיע סוחר מחו"ל צריך לשאלו אם מוכר בא"י או בחו"ל".
ופעם אמר רבינו לרמש"ג "לדעתי משום חשש גניבת דעת כדאי שתתלה פתק כמה זה עולה כאן בבני ברק וכמה אתה מוכר בביתך, כדי שאנשים ידעו שכאן עולה פחות, ואע"פ שאין זה חיוב כי אנשים מבינים שאף למוכר יש הוצאות, מ"מ מהיות טוב כדאי לעשות כך".
כסף שאין יודעים מאין הגיע – לצדקה!
סיפר רמש"ג שפעם נוכח בבית רבינו, והגיע אחד לקנות "דרך אמונה" ושילם את הסכום הנדרש, וכיון שרבינו היהי אז באמצע קבלת קהל הניח רמש"ג את הכסף על השולחן בחדר, ורק לאחר מכן כשחזר לביתו נזכר ששכח לומר לרבינו שזה כסף עבור "דרך אמונה", ולאחר כמה ימים שנכח שוב בבית רבינו סיפר לרבינו המעשה, ואמר לו רבינו "כשלוקחים כסף של אחר צריך להיות אחראי, כי יש כאן כמה קופות, וכל אחת על ענין אחר", והוסיף שבאמת שאלה אותו הרבנית על הכסף שאינה יודעת מאין הגיע, ואמר לה שמספק תתננו לצדקה (אח"כ אמרה לו הרבנית שכן נוהג רבינו תמיד כשמתערבים לו כספים של הבית עם כספי צדקה, נותן הכל לצדקה מספק).
באדר ב' יש יותר זמן לכתוב
רבינו רגיל לומר שבשנה מעוברת, בחודש אדר ב' יוצא לו ללמוד פחות דפי גמרא כל יום לפי חשבונו הקבוע ל"חובותיו" היומיים, ולפיכך בדרך כלל יש לו אז יותר זמן כדי לכתוב את ספריו.
חושב על הספר בנסיעות לסנדקאות
בשנים עברו היה רבינו נוסע לסנדקאות אף למקומות מרוחקים ואמר רבינו שבנסיעות הארוכות הללו יוצא לו לחשוב יותר זמן על הספר שעוסק בו באותו זמן.
(מתוך הספר 'הספרים של רבינו')