הרב יעקב סירוטה
וַיִּוָתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ (בראשית ל"ב, כ"ה)
אל הצדיק בעל הדברי חיים מצאנז זי"ע, הגיעה פעם אישה אלמנה קשת יום ורדופת צרות, והתאוננה על צרותיה בכלל, ובפרט בעת הזו כאשר בתה הגיעה לפרקה, ואין לה במה לגשת אל השדכנים.
הרבי האזין לכאבה עד שסיימה, הביע את כאבו הגדול והשתתפותו הכנה בצרתה, ועל אתר כתב לה מכתב ארוך ומנומק שיועד אל אחד הנגידים ממקורביו, שהיה תלמיד חכם עשיר שנתברך בתורה וגדולה על שולחן אחד, בבקשה שיעזור לה במצוקתה.
האלמנה שמה את פעמיה אליו, בביטחון כי לא יסרב לבקשתו של רבו הגדול. אלא שכעבור זמן מה חוזרת אותה אלמנה אל הרבי ומספרת כי אותו נגיד דחה אותה ולא רצה לטפל בבקשתה. ומדוע? שאל הרבי, והאלמנה ענתה, שאותו עשיר אמר ש"תלמוד תורה כנגד כולם", וכי אין לו פנאי לעסוק בעניינים כאלו…
לאחר זמן מה, הופיע אותו עשיר בביתו של הדברי חיים כדרכו מפעם לפעם, ואם בכל פעם היה זוכה לקרבה מיוחדת מהרבי, הפעם אפילו לא החזיר לו שלום. העשיר לא ידע מה זה ועל מה, המתין אפוא לשעת הכושר ואז נכנס אל חדרו של הרבי, ושאל מה חֵטא חָטא שהרבי מתעלם מנוכחותו.
אמר לו הרבי, ופרשת וישלח היה זה: בפרשתנו נאמר שכשיעקב נותר לבדו – נאבק איש עמו. מסביר רש"י שהאיש הוא – שרו של עשיו. ואילו לקמן, בפרשת וישב, נאמר לגבי יוסף כשהלך לחפש את אחיו בשכם ותעה בדרך, "וימצאהו איש", ושם מסביר רש"י – "זה גבריאל שנאמר והאיש גבריאל".
והשאלה היא, מהיכן לו לרש"י לפרש כאן גבריאל וכאן שרו של עשיו? הן אם 'איש' הכוונה לגבריאל שהרי יש לכך אסמכתא, מדוע אצלנו ברי לו שהאיש הוא שרו של עשיו?
שאלה גדולה, הסכים העשיר.
אלא התשובה היא, המשיך הרבי, שיש הבדל בין מעשי שני האנשים. האיש של פרשת וישב פגש יוסף תועה בדרך ומיד הוא מראה לו את הדרך בו עליו לצעוד בכדי להגיע אל אחיו. ברור שאיש טוב כזה הוא המלאך גבריאל. אבל כשיעקב פוגש ב'איש', והוא מבקש ממנו שיעשה טובה ליהודי ויברכהו, והלה אומר לו שאין לו פנאי כי עליו לומר שירה היום, הרי שאיש כזה אינו יכול להיות המלאך גבריאל, אין זה כי אם שהוא שרו של עשיו…
כעת קלט העשיר את המסר העמוק שבדברי הרבי.
והיה הרבי בעל הדברי חיים הקדוש, נאה דורש ונאה מקיים. כל חייו עסק בעשיית חסד עם כל נצרך, ואלפי סיפורים מופלאים יש אודות מעשי החסד הנשגבים שלו. מסופר שהגיעה אליו פעם אשה עניה מרודה, והתאוננה שעולליה שואלים לחם ופורש אין להם. שאל אותה הרבי ממה התפרנסה עד היום. סיפרה אותה אומללה שהייתה מוכרת עד לא מכבר תפוחים בשוק, אלא שלאחרונה יצא משום מה שם רע על תפוחיה, כאילו חמוצים ולא טובים הם והלקוחות הפסיקו לרכוש אצלה עד שמצאה עצמה עומדת ימים שלמים בשוק על יד דוכנה הרופף ואף תפוח אחד לא נמכר, ומה תעשה?!
אמר לה הרבי, שתצא כעת ותציע את מרכולתה כהרגלה במקומה בשוק. הוא עצמו לבש תכף את גלימתו ויצא לשוק, משהגיע, נעמד על יד הדוכן הרעוע של האלמנה והחל מכריז על התפוחים כתגר מן המניין: "יהודים! קנו תפוחים טובים ומתוקים!"
כמובן שעד מהרה כלה כל הסחורה, ומני אז ידעה אותה אומללה רווח ורווחה…