"וכיון שהשתדל הרי יצא ידי חובתו, וכבר יש מקום לברכת שמים שתשרה עליו ואינו צריך לבלות ימיו בחריצות והשתדלות" (מסילת ישרים פרק כא).
לפני כעשרים וחמש שנה ביקר בביתי ראש ישיבה אשר בימי בחרותי קיבלתי תורה מפיו, ואחרי שב"ה נעשיתי בעל פרנסה מצליח בעסקיי, דרש ממני סכום גדול בעד החזקת הישיבה, וראיתי שלא היה שבע רצון כ"כ מהסכום שתרמתי.
נעניתי ואמרתי לו: מורי ורבי, אל נא יהא קשה בעיניך שלא אוכל להשביע רצונך לתרום סכום ענקי שהנך דורש, כי גם אני גוזל מזמני ועוסק בתורה, כי נפשי חשקה בתורה, וא"כ א"א לי להרוויח כ"כ הרבה, כי זמני בעסקי מסחר מצומצם.
וענה לעומתי ראש הישיבה: את לימוד התורה תשאיר בשבילנו, להראשי ישיבה, ואתה לך והתעסק במסחרך ותרוויח הרבה כסף להחזקת הישיבה…
זמן קצר אחרי הוויכוח הנ"ל עם הראש ישיבה, נסעתי לארץ ישראל ונכנסתי אל הגאון האדיר רבי אליעזר מנחם מן שך זצלה"ה, והרציתי לפניו כל המעשה, מה שהצעתי לפני ראש הישיבה הנ"ל ומה שענה לי שעלי להתעסק כולי במסחר ולהניח את הלימוד לו ולתלמידיו.
הגאון הישיש זצלה"ה ענה לי בקצרה: ראש הישיבה לטובתו ולצורך עצמו אמר מה שאמר, אבל האמת אינו כן, אלא שגם בעה"ב העוסק במסחר צריך לצמצם מזמנו בעסקיו ולקבוע עתותיו לעסוק בתורה.
(הרב שמואל דוד הכהן פריעדמאן, 'בדידי הוה עובדא')