רוב בני האדם מקפידים מאד לעשות את סימני ראש השנה בדקדוק, אבל את העיקר, שהוא החובה לשוב בתשובה בימים אלו שוכחים. ובאמת שאפ' מעט תשובה עדיפה על הסימנים לשנה טובה, ואפי' הרהור אמיתי אחד על מצבו ועל חובתו בעולמו, טוב מהם ושווה הוא כנגד כל הון דעלמא. ודוגמא להרהור תשובה אמיתי, כמובא אבות דר"נ פ"ו על רבי עקיבא שכשעבר ע"י באר וראה בה דבר חדש, שהמים חוררו בה חור והתבונן בדבר זה עד שנתהפכו חייו והיה לתנא הק' רבי עקיבא.
והנה הלא קודם לו עברו הרבה בנ"א ע"י באר זו וראו חור זה והמשיכו בדרכם בלא כל התבוננות בדבר זה ואילו ר"ע שהתבונן בזה הועיל לו ונשתנה מהקצה אל הקצה. והיה זה מפני שהיה בעל מידות טובות כדאי' שאף קודם שלמד תורה היה צנוע ומעלי, (יעוי"ש תוס' כתובות סב") וע"כ שם אל לבו להתבונן בדבר.
וכן מסופר על הסבא ר' יוזל מנובהרדוק בצעירותו, שפגשו הגרי"ס בתחנת הרכבת ושאלו למגמת נסיעתו, וא"ל כדי לעשות מסחר. שאלו הגרי"ס "מדוע צריך לעשות מסחר?", והשיב לו "כדי שיהיה לי ממה לחיות!". ושאלו הגרי"ס "וממה למות יש לך?", וברגע אחד שינה את כל מגמתו בחיים, ואף יסד אח"כ את שיטתו במוסר.וגם בינינו, פעמים שיש זוכים שהקב"ה מכניס בליבם רגש ומחשבה טהורה, ואם יתפסו רגע זה וינצלוהו להתרוממות ולשינוי במהלך חייהם הרי שיקנו את עולמם ע"י רגע זה. ועל כך נאמר "יש קונה עולמו בשעה אחת", של רגע אחד, אם יפנים את הדברים אל ליבו יקנה את כל עולמו בזה ובבא.
והנה הרי לכל אחד מישראל יש את הכוחות לעלות ולהיות לאדם גדול, ואם היה האדם לומד מוסר בהתבוננות ראויה ובמחשבה רצינית ולא כדבר שגרה, ואפ' לדקה אחת ביום, הלא היה יכול לעשות מהפך בחייו לנצח. ואם יחשוב האדם על כך שהחיים הנצחיים הם החיים שלאחר המיתה, ואם לא יזכה לעלות לעולם האמת כבעל מדרגה, הרי שגם אם יאמרו אחריו קדיש וכדו' ויצילוהו מהעונש מ"מ "בעל מדרגה" לא יהיה. ויעמוד לנצח במדרגתו הנמוכה שהגיע אליה בחייו.והעיקר בזה שלא ישקר האדם את עצמו, שהרי על כך נלחם היצר ומפתה את האדם לרמות את עצמו כדי שלא ישתנה ממצבו שהיה בו.
לבכות או לשמוח בראש השנה?
נחלקו האם בר"ה בשעת התקיעות צריך לבכות או לשמוח, ומהר"ח מוולאז'ין אמר (כתר ראש) שאדרבה ביום הכתרת מלכו של עולם צריך לשמוח, ומאידך מובא דהאריז"ל אמר דמי שאינו בוכה בר"ה אין נשמתו הגונה.
ובאמת כל דבריהם הם באנשים יראים שסיבת בכייתם או שמחתם היא מהרגשות רוחניות נעלות, שבוכים מפני חטאיהם, או ששמחים מפני הכתרת מלכו של עולם, וע"כ אמרו דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. וכ"א יעשה כפי השגתו ואו שישמח או שיבכה, אבל לא נתכוונו לאדם הבוכה על חסרונו בגשמיות, שבוכה מפני רעבונו (ואין הכוונה להבוכה שיהיו לו בנים ת"ח דזה וודאי בכיה על דבר רוחני) ואע"ג דאין איסור לבכות ע"כ בר"ה, מ"מ אינו בדרגה זו שכ' עליו האריז"ל שנשמתו הגונה, דהרי אין לך אדם שאין לו סיבה לבכות על יסורי עוה"ז, וודאי דלא יקרא צדיק בשל כך (ולפעמים אף מרמה א"ע שבוכה מפני חטאיו), וע"כ מי שאין לו הרגשת שמחה ביום זה ולא הרגשת בכיה, ואינו עושה לא כמ"ש האריז"ל ולא כמ"ש הגר"ח הרי שאינו במצב טוב.ובכל הרגשות אלו הלא יש כל מיני הרגשים יש המרגיש כתוצאה מיראתו הרגשת שמחה, ויש המרגיש הרגשת עצב, והעיקר הוא שיבואו ממקום טהור ואין בזה מקום לחיקוים אלא כל אחד יעשה כהרגשתו.
תפילות הימים הנוראים – דרגתנו בבקשות התפילה בימים הנוראים
הנה עיקר התפילה בימים הנוראים הוא על גילוי מלכותו יתברך לעיני כל חי, וכדביאור הרמח"ל (מאמר החכמה) ועוד, שביום זה נעשה הקב"ה כמלך על עולמו, וע"כ יום זה הוא הזמן הראוי לבקש שתתגלה מלכותו לעת"ל לעיני כל חי.והן אמנם שבפועל בנ"א מתפללים על מלכותו יתב', אבל הרי בלבם מכוונים לבקש "תפוחי אדמה" לשנה הבאה… (וכמסופר ששאלו לאישה א' על מה מתפללת בר"ה וענתה שמתפללת שתהיה לה משרתת טובה לשנה זו…).ועל אף שאין כל איסור להתפלל על צרכים גשמיים כפרנסה וכדו', וביותר דהרי לאנשים פחותים כמונו עיקר התפילה בר"ה היא שנצא זכאים בדין, ואדרבה גם אסור שהאדם ירמה א"ע כאילו שאינו מתכויין לכך, מ"מ לכה"פ עלינו לזכור תדיר שאנשים קטנים אנו, ועלינו לשאוף שנזכה להתרומם ולרצות באמת בגילוי מלכותו יתב' במהרה.
וגם יכולים אנו להתפלל להקב"ה שיתן לנו חיים טובים בעוה"ז, כדי שנוכל לעבוד את בוראנו ביתר שאת. ואע"ג שגם זו דרגה גבוהה ולפעמים אף נראה כמשקר כשמתכוין לכך, מ"מ אפשר ללמד ע"כ סנגוריא דכמו שאם אדם השקוע באשפה היה מתפלל רק שלא יזיקוהו השרצים אשר שם, הרי היה נשאר שם לעולם, ואם לא יתפלל שיצא משם לא יצא מהאשפה לעולם, כך גם אנו יכולים להתפלל על דברים מרוממים כדי שנזכה להגיע לדרגות כאלו.וזו גם התועלת במה שאנו מתפללים בר"ה וחושבים על דברים גבוהים, משום שעי"כ נשאף גם אנו לכה"פ להתרומם למדרגות גבוהות.
ומה שאע"ג שבכל שנה ושנה אנו מתפללים על גילוי מלכותו יתב' ואין אנו נענים, הסיבה לכך היא מפני שיש לנו "חור בשק" ע"י עבירות שאנו עוברים עליהן וגורמים ר"ל היפך מקידוש ה' וגילוי מלכותו אלא חילול ה' ח"ו. ועוד דגם אותם שמקיימים את המצוות מרגישים הרגשות של מרמור, כאשר במקום להבין ולהתבונן בגודל חסדיו של הקב"ה חשים ש"מגיע להם עודף" על המצוות שמקיימים.
(מתוך כאיל תערוג ר"ה תשע"ז)