"חזו חזו בני חביבי"
אני רגילה לומר לנשים היקרות דברי תורה וחיזוק, כדי שיבינו איזו זכות גדולה נפלה בחלקן, כשהן דואגות וטורחות כך שהבעל יוכל ללמוד בנחת וללא הפרעות…
בשירת הים נאמר: "ותען להן מרים… סוס ורכבו רמה בים".
"ותען" הוא מלשון "מענה", האם מרים נשאלה שאלה כלשהיא? מה היתה השאלה, ומהי התשובה?
והנה ההסבר: עצובות וכואבות היו נשות עם ישראל, מדוע ניתנה זכות לימוד התורה הקדושה רק לבני ישראל. הגברים יישבו וילמדו תורה, כך טענו הנשים, ויקבלו שכר במקום על כל רגע שהוגים בה יומם ולילה. ואילו אנו הנשים, מה יהיה עלינו?
ותען להן מרים: "סוס ורוכבו רמה בים"
הסוס משמש הרי העזר לרוכב עליו. שכן אם לא היה הסוס, כיצד יגיע הרוכב למחוז חפצו? ולכן, בעונשם של המצרים גם הסוס טבע בים.
מכאן למדה ולימדה מרים את הנשים גם לענין זכותה של האשה בתורה הקדושה שלומד בעלה.
אם אין נשים – אין הבעל יכול ללמוד תורה במנוחה כפי שצריך!
ומכיוון שכך, אזי כל לימוד התורה של הבעל נזקף לזכות אשתו. וכשבאים לעולם האמת, האשה יושבת לצעד הבעל, וכל הזכויות שצבר במשך שנות לימודו ועיסוקו בתורה, שמורות לה, מכיוון שהיא זאת שאפשרה לו ללמוד את התורה ולהגות בה יומם ולילה ובמנוחת הנפש.
זו היא, אפוא, זכות התורה של הנשים בעם.
ואשריה של מי שזוכה לכך!
תפקידה של רבנית
אני תמיד אומרת: "איך יכול רב להתעלות ולגדול, יחד עם כל ההפרעות והטרדות הכרוכים בכך?! זה קשה מאד…"
לכן, אם הרבנית ממלאה את תפקידה כרבנית, במסירות ובשמחה – אזי הרב יכול לעשות זאת היטב. גם ללמוד תורה וגם למלא את תפקידו כרב. לגדול בתורה, ללמוד בשקט ולחבר הרבה ספרים.
זאת אומרת, שאם יש רבנית, אז יש רב.
האשה, תפקידה הוא לאפשר לבעלה ללמוד בשלוה וברוגע, וזהו ייעודה בעולם, חובה שהיא זכות!
ועל ידי שהאשה עמלה וחוסכת לבעלה הרבה טרדות, לא מבקשת ממנו הרבה דברים, מפרגנת לו, מעודדת אותו, ומאפשרת לו ללמוד בשקט וללא הפרעות, היא מסירה ממנו עול וטרדה, אז יכול בעלה לעלות ולהתעלות בתורה – והיא גם כן זוכה ומתעלית עמו.
אמי ע"ה דאגה בכל שעה ושעה, שבעלה – אבי מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב (שליט"א) זצ"ל, יוכל ללמוד במנוחה ללא טרדות והפרעות. כך למשל, אבי, אף פעם לא היה צריך לחכות לארוחה. תמיד בשעה שהגיע למטבח מלימודו או מהתפילה, היה האוכל כולו מוכן ומאורגן על השולחן.
בבית שהו ילדים רבים, וגם סבא וסבתא שלנו גרו עמנו. דאגתה העליונה של אמא ע"ה היתה כל הזמן שאבא יוכל ללמוד בכל העת בשלווה.
אכן, בהתקרב חג הפסח כשצריך לנקות כל פינה ולבשל לקראת החג, זה עלול לגרום לו להפרעה כל שהיא בלימוד תורתנו הקדושה, ובפרט שזה בית קטן וגרים בו בלי עין הרע הרבה נפשות. לכן היא החליטה שבכל שנה ושנה, לפני חג הפסח, הוא ילך לכמה ימים לבית הבראה. שם יוכל ללמוד בשקט וללא הפרעות.
לצורך כך היא חסכה במשך כל השנה פרוטה לפרוטה, אשר הצטברו לסכום הנדרש, אף אחד לא ידע, איש לא הרגיש. וכך התקיימה מטרתה העליונה של אמי ע"ה – שבעלה יוכל ללמוד תורה בשלווה בכל עת ובכל מצב.
תפקידה של אם בישראל
אמא יהודיה צריכה לדעת שיש לה חלק עצום בחינוך ילדיה: "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך"…
האב לומד עם הבנים, אבל האמא – היא זו שנמצאת בבית והיא הדוגמא האישית הטובה ביותר לוויתור, לתפילה ולחשיבות התורה והמצוות.
הילדים החמודים רואים את האמא בתמידות, מה היא עושה, איך היא עושה ומה חשוב לה באמת. ומה שהם רואים – זו שאיפתם, היא הרי הדמות שלהם.
אמא צריכה להיות 'אמא' – עם כל החום והרגש של ה'יידישע מאמע', ללמד את ילדיה איך מברכים בכוונה, להקנות להם את חשיבות עניית ה'אמן' ולהראות לילדיה את גודל חביבות התורה בעיניה ועד כמה שהיא מחכה להם בשובם מן החיידר בשמחה ובחיוך.
אין שיעור – לשיעור
ימי חמישי הם מן הימים העמוסים ביותר בביתי, ההכנות לשבת צוברות תאוצה, חלות נאפות ומופרשת עיסה, והבית מתכונן לקראת שבת המלכה במרוץ קדחתני.
בדיוק אז נכנסה פנימה ילדה בת תריסר שנים, שמקבלת על עצמה עול מצוות, ובקשה את ברכתי.
התפניתי מכל עיסוקי, וברכתי אותה בחום ונתתי לה ספר במתנה – קונטרס על חיים וחסד מאת חתני, הגאון רבי יצחק קולדצקי שליט"א, המדבר על "ואהבת לרעך כמוך", "מאור פנים" ועוד.
תוך כדי שאני כותבת הקדשה אישית בספר, נכנסת אשה נוספת אל הבית כשהיא משוחחת בטלפון.
מעבר לקו נמצא גיסה של הנכנסת, המספר כי הוא עומד למסור היום שיעור תורה בעיר נתניה. בדרך כלל בימים כתיקונם מגיעים כ-30 איש להשתתף בשיעור, אולם היום היתה סיבה מיוחד שבגללה מתעתדים לבוא לשיעור רק שלושה אנשים בלבד. הגיס שואל דרך גיסתו, האם עליו לנסוע לקיים את השיעור בכל זאת?
מעשה בבחור יהודי יתום מהוריו ועני מרוד, אשר גדל ברוסיה הקפואה אצל משפחה עשירה בעלת הון רב שנאותה לארחו בביתו. אותה משפחה דאגה לכל מחסורו וארחה אותו במסירות.
ויהי היום ואחד מבני המשפחה המארחת הגיע לפרקו, ועמד להינשא עם בת גילו בשעה טובה ומוצלחת. ואילו הבחור היתום והעני גמלה כבר בלבו החלטה לעזוב את המשפחה וללכת ללמוד בישיבה. אך ידע שהוא צריך בגדים חורפיים טובים שיחממו אותו יגנו עליו מהקור העז השורר במקום בו שכנה הישיבה.
ביקש אפוא היתום מאמו של החתן: "האם אוכל לקבל את בגדיו הישנים של החתן במתנה? בוודאי אתם תזרקו אותם – בגלל המלתחה החדשה שיקבל הוא לנישואיו, ואלה יכולים לחמם אותי בישיבה".
הסכימה אמו של החתן לכך בחפץ לב ובשמחה רבה.
ואכן, לא חלף זמן רב, והנה החתן מקדם את פני היתום ובחיקו חבילה גדולה של בגדים: "אמא בקשה ממני למסור לך את זה", הוא אמר ומגיש את הבגדים שלו אל היתום – בן הבית שלהם. הודה לו המקבל נרגשות ובין הכא להתם התגלגלה שיחה ביניהם.
במהלך הדברים הציע החתן שעמד להיכנס לעולם העסקים, הצעה מפתה מאד ליתום: "שמע, אתה בחור חכם עם ראש על הכתפיים, בוא לבית העסק שלנו ותעבוד רק במשך שעתיים בכל יום, כך תתחיל להתפרנס בכבוד!".
סירב הבחור נמרצות לשמע ההצעה: "רצוני העז הוא לקיים בכל כוחי ובכל ליבי את הפסוק: 'שבתי בבית ד' כל ימי חיי'".
מששמע זאת החתן בן המשפחה העשירה, התרגז על תשובתו, ואמר: "אם הינך מעדיף להיות סוג של נצלן, החי על חשבון אחרים ולא עושה דבר למען עצמך, גם את הבגדים הללו לא תקבל. זה לא מגיע לך!", אמר וקיים.
החריש היתום ולא אמר לו מאומה ואף לאמו של החתן לא סיפר כלום מכל אשר אירע. הוא הלך ללמוד בישיבה במסירות נפש – בקור הרוסי המקפיא וללא בגדים חמים.
השנים נקפו…
בן המשפחה התחתן, נכנס לעולם העסקים והצליח עד מאד. עסקיו שגשגו ופרחו, ונכסיו גדלו עד מאד, הוא הפך למיליונר ידוע ומפורסם שהכל כורעים לפניו ברך מחמת ברק הכסף המסנוור שברשותו.
באחד הדינרים המפורסמים אליהם הוזמן בן המשפחה, כדי לפאר את בימת הכבוד כתורם נכבד, הוא שם לב, שכל הקהל דרוך ומתבונן על כניסת האולם בצפייה דרוכה למישהו חשוב. הסבירו לו כי תיכף יכנס פנימה רב וגדול בישראל וכולם מבקשים להתקרב אליו, לחסות בצילו ולקבל את ברכתו.
והנה נכנס הרב, הדרת פנים כובשת את פניו ותור צפוף ודחוס משחר לפתחו, כל הקהל עומד בתור ומבקש את ברכתו. נדחס גם מיודענו העשיר וחיכה לזכות בברכה.
משהתקרב והגיע תורו, הזדעזע לראות כי הרב הגדול הוא אותו יתום שגדל בביתם. אותו יתום בו הוא זלזל כל כך…
בדחילו ורחימו ביקש העשיר מן הרב: "לא חלמתי שכך יהיה, אני חפץ בקרבתך ואתן לך כמה ממון שתרצה. רק תן לי זכות בתורה שלך!".
השיב אותו יתום: "אתה כבר הפסדת. אילו היית ניאות לחמם אותי לפני שנים רבות עם הבגדים שביקשתי, היית זוכה גם אתה בתורתי. אבל עכשיו זה כבר מאוחר. החמצת את הברכה".
אותו בחור יתום שגדל בתורה עד שנהיה לגדול הדור, היה מרן רבי יצחק אלחנן ספקטור זיע"א.
סיפור מרגש זה בא ללמד את כולנו כי כוחו של לימוד התורה במסירות ומתוך הדחק – עצום הוא.
ואם הפסדת את ההזדמנות שהיתה לך – אזי לא יעזור לך כלום, וכמה שתהיה עשיר מופלג, לא תוכל לקנות חלק זה בכל הון שבעולם, ולשכרה של התורה הקדושה – אין שיעור כלל, בעולם הזה ובעולם הבא. פרוטה לפרוטה – למען לימוד התורה
(מתוך הספר 'שלישי באשמורת' בעריכת ר. אטיאס)