"וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ – כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ" (שמות א', י"ב)
פעמים רבות מגיעות למשרדי 'דרשו' פניות או תגובות המחממות את הלב – פעם זה מאחד מנבחני 'דרשו' לאלפיהם, פעם זה מאחד מלומדי המסלולים השונים לרבבותיהם, ולפעמים סתם מיהודי ששאב שעה של קורת רוח רוחנית מאחד הספרים, החוברות ושאר החומרים הייחודיים המופצים על ידי 'דרשו' בצורות שונות.
באחד ממכתבים מרגשים אלו, שהגיע ממש לאחרונה לידי אחד מבודקי המבחנים, שיתף אברך המתמיד זה כמה שנים בהשתתפות במבחנים על 'הדף היומי', בסיפורו האישי:
"לצערי ולשמחתי", כותב האברך, "בשנה שעברה עברתי תקופה לחוצה מאד, עקב בניה והרחבת הדירה שלי. עיקר הלחץ היה בקיץ האחרון, שאז לחץ משפחתי עקב לידת ילדי השישי בלעה"ר, הצטרף ללחץ הכלכלי מהבניה (ברוך השם, רק בשמחות).
"שאל אותי אז חבר, ואף השבוע שאל אותי כך חבר נוסף: 'אם המצב כה לחוץ, למה להוסיף את הלחץ של מבחני דרשו?'…
"לא עניתי, אבל הרהרתי בליבי: 'יש לי ב"ה ששה ילדים נפלאים, ו'דרשו' יש לי רק אחד. למה הוא לא שאל אותי – אולי אני מוכן לוותר על אחד מהילדים, בשביל להוריד את הלחץ?… כי זה הרי פשוט גם לו, שכל ילד הוא עולם ומלואו, ולא שייך מושג 'לוותר' עליו. גם מבחני 'דרשו' על הש"ס, הרי הם עולם ומלואו! וברוך ה' לא ויתרנו ואף בעז"ה לא נוותר גם בהמשך!
"הידע והסיפוק מורגשים בכל סדר וסדר (כיוון שהש"ס כולו בלול מסכת עם חברתה)" – מסיים האברך את מכתבו, וחותם בברכה: "חזקו ואמצו".