"מפרשת קרח יש ללמוד על חיי האדם" – אמר הגר"י אדלשטיין זצ"ל באחת משיחותיו. "דוגמא לדבר, בחור שלמד והצליח בישיבה קטנה, ומישהו אמר לו: 'אתה הרי כל כך מוצלח, מגיע לך להיכנס לישיבה פלונית, שלשם מגיעים הרבה עילויים!' הבחור הלך ורשם את עצמו לשם, המתין והיה בטוח שיזמינו אותו כדי להודיע לו שהתקבל. המתין עוד ונסע לשמוע תשובה מהם, אמרו לו שהוא לא ברשימת המתקבלים לישיבה. שאל מדוע, אמרו לו שהיו שלוש מאות מועמדים לישיבה ונכנסו רק שמונים. ביררו על כל אחד ואחד, והיו בחורים שהיו יותר ראויים ולא ניתן לקבל את כולם. 'אנו מצטערים מאוד'…
"אם הוא היה בחור פקח, היה מחפש מיד היכן עדיין לא מילאו את המכסה, ומחפש דרך להתקבל לישיבה אחרת. אבל הוא קיבל 'משבר', והחליט שאם לא בישיבה הזו, אז הוא לא הולך לשום ישיבה, ולכן נשאר בבית. לפי הציפייה והכבוד שלו, להיות דווקא בישיבה הזו, דווקא זה נפגם.
"איפה השכל? אם לאדם יש תדמית עצמית, הוא חושב על עצמו כך וכך, והמציאות אחרת, ולא כמו שהוא תכנן, האדם מתבלבל. ובפרט כשיש אחד אחר שהוא מכיר אותו, ואותו אחד כן נכנס לישיבה והוא לא… זה מרגיז אותו יותר. וכי אתה מנהיג את העולם? תדאג לעצמך…
"אך הוא היה בחור שבכל זאת רצה ללמוד, הלך ללמוד בכולל כמה שעות, חוזר הביתה מהכולל ופוגש חברים שלא לומדים בישיבות, משחקים יחד והולכים למקומות עם ניסיונות רוחניים. לשנה הבאה גם לכולל הוא כבר לא הגיע. הגיע הזמן ולקחו אותו לצבא, הפסיק להניח תפילין ולשמור שבת…
"קורח!!! בשביל כבוד צריך לאבד את כל עולמו? … רצינו רק להדגיש מה קורה כשאדם בונה לעצמו תדמית מסוימת ואז הוא מתאכזב. אם אין לו את הכח ואת ההכנה המוקדמת לסבול כל מצב שהוא, זה יכול לגרום להרבה צרות".
(גיליון 'גאון יעקב' קרח תשע"ח)
Weg finden
Shalom.
Danke für die wichtige Shiur und Lektion.
Sie hilft mir meinen Weg zu gehen.