הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א
בחיפה ובעכו ישנם גני פאר, השייכים ל'כת הבאהית'. בחיפה ישנו גן מפואר של בני הכת, הנקרא "הגנים התלויים". הגנים נבחרו ברשימת אתרי המורשת העולמיים של אונסק"ו, ורבים רוצים לדעת: האם מותר להיכנס ולטייל בגנים אלו?
למדנו במסכת עבודה זרה (טז, ב): "הרחק מעליך זו מינות". והקשו התוספות, שהרי מצינו שכמה אמוראים ביקרו בבית אבידן. תירצו התוספות שהיה זה בכדי להתווכח עם עובדי העבודה זרה ולא היה זה מקום מינות של ממש, אלא מקום שנועד לויכוחים בעניני אמונה. הרמב"ם (בפירוש המשניות ע"ז פ"א) כתב שאסור לנו לבקר בבית עבודה זרה, ואין לראותו. בהלכותיו כתב הרמב"ם (מאכלות אסורות ספ"א), שהנוצרים הינם עובדי ע"ז, וממילא דין כנסייתם כדין בית עבודה זרה לכל דבר, ובברכ"י (קמ"ט ב' בהג"ה) כתב שאסור להכנס לחצר עבודה זרה, אפילו כדי לשוחח עם אחד מהם, (וראו בשולחן ערוך יו"ד ק"נ). והאריכו הפוסקים בגודל איסור חמור זה, של כניסה לכנסיית נוצרים. ומובא בספר חסידים (תל"ה): "מעשה ביהודי שהלך בחצר בית הע"ז ושמע בת קול מכרזת: 'ואותי השלכת מאחורי גבך' והיה מתענה כל ימיו". (וראו בשו"ת אגר"מ יו"ד ג' קע"ט אות ו' ובס' שלהי דקייטא סי' כה בהרחבה).
לגבי מסגד המוסלמים, כתב בשו"ת 'אבני ישפה' (ח"א, קנג) שמותר להכנס לשם, לאור דברי הגאון רבי אלעזר יצחק זצ"ל בשו"ת 'חוט המשולש' (סי' כח) שמותר מצד הדין לבנות בית תיפלה למוסלמים, מפני שעיקר ההתאספות שם היא לעבודתם, וזה לא נחשב משמשי ע"ז שכתב השו"ע (יו"ד קמג, ב) שאסור לבנות עם העכו"ם כיפה שמעמידים בה ע"ז, משום ששם עבדו עבודה זרה, אך בית תיפלת המוסלמים, המאמינים בבורא העולם, אינו מיועד לעבודה זרה, והו"ד ב'דרכי תשובה' (קמג, ח). ונלמד מדבריו שאם מותר לבנות מסגדי מוסלמים, כל שכן שמותר להיכנס לתוכם. וכתב שכך הסכים עימו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל. ועי' שו"ת 'ציץ אליעזר' (חי"ד צ"א) שכתב שאסור להיכנס למסגד, עי"ש. ורבנו בעל ה'קהילות יעקב' זצוק"ל חשש אפילו להיכנס לחלקים ממערת המכפלה, המשמשים כיום, לדאבון לב, מסגד מוסלמי. רבנו הסטייפלר זצוק"ל, כמובא ב'אורחות רבנו', אמר, שלמרות שמדברי שו"ת 'חוט המשולש' עולה שאין למסגד מוסלמי דין של 'בית עבודה זרה', אך מוטב להתפלל מחוץ למערת המכפלה, במקום שהתפללו בו דורות של יהודים, במדרגות החיצוניות.
ביום היארציט של רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל לפני מספר שנים, עלה חתנו מרן הגר"ח שליט"א להתפלל על ציונו, ולאחר מכן נסע להתפלל בכותל המערבי ובמערת המכפלה. מרן שליט"א נכנס להתפלל בתוך אולמות המערה. בשנה שעברה שאלתי את רבינו שליט"א (באמצעות ידידי, נכדו הרה"ג רבי יעקב קניבסקי שליט"א) לפשר הדבר, ומרן שליט"א השיב: "אבא לא נכנס, כי חשש. אך הוא אמר לי שאני עצמי אכנס להתפלל בפנים".
בחיפה ישנם גנים מרהיבים ביופיים, שהוקמו במשך שנים רבות, ובהקמתם הושקעו עשרות מליוני דולרים. הגן משמש כאתר סיור עולמי, ורבים, גם מקרב מחנה שלומי אמוני ישראל, מבקרים בו בטעות. בעוד שתושביה החרדיים של חיפה לא נכנסו מעולם לגנים אלו, הרי שדווקא ציבור שמגיע מאזור המרכז – מסייר במקום, מחוסר ידיעה ומשגגה.
הבהאים הם דת, שמקורה באיסלאם השיעי, אך הם אינם שייכים כיום לאיסלם. הריכוז הגבוה ביותר של הבהאים נמצא באסיה (3.6 מיליון), אפריקה (1.8 מיליון) ואמריקה הלטינית (900.000). הקהילה הבהאית הגדולה ביותר, על פי הערכות שונות, ממוקמת בהודו ומונה 2.2 מיליון בהאים. הבאה אחריה היא איראן, עם קהילה המונה 350.000 בהאים וארצות הברית, עם 150.000 איש. במדינות אחרות בעולם, המספרים משתנים ממדינה למדינה. במשך שנים רבות סברו בחיפה שהבהאים סוגדים בעיקר ליופי ולאסתטיקה, ולכן יהודי חיפה והצפון נמנעו להיכנס ל'גנים התלויים', כאשר הם חשודים על עבודה זרה בעצם הסגידה לגנים היפים.
אך לא. לאחר נישואיי התגוררתי מספר שנים בחיפה, ומבירור (בכתב ובעל פה) שערכתי אז עם אנשי כת הבהאים בחיפה, עיקרי אמונתם ודתם היא, שיש בורא לעולם והוא ברא לבדו את כל הנבראים. שמעתי מהם את עיקרי דתם וכו' וכו', ואין בדבריהם עבודה זרה, כי אם דברי הבל. אמנם הבהאים מייחסים חשיבות לפאר והדר, יופי, היגיינה ואסתטיקה, אך זהו לא מעיקרי דתם. דברים אלו אומתו על ידי תלמידי חכמים, שעסקו בשעתו בסוגיה זו. אם כי יש לקחת את סיפורי ודברי אנשי הכת בערבון מוגבל, וד"ל.
במרכז הגנים החיפאים ישנו מבנה מפואר והדור, שרבים רואים בו בטעות 'מקדש' לאמונתם. אך לא, מדובר במבנה הקבר של מנהיגם ולא 'מקדש' (אם כי ישנם מהם שגם מתפללים במקום).
רבני הצפון, שנשאלו פעמים רבות האם ניתן ליהודים לסייר ב'גנים התלויים', חקרו את הנושא והגיעו למסקנה שאין זה מקום עבודה זרה מוצהר. הרבנים שטחו בשעתו את כל הנתונים לפני רבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ורבינו זי"ע הורה, שלמרות שמעיקר הדין מותר להיכנס ל'גני הבהאים', מ"מ לא ראוי ליהודי שומר תורה, ובפרט לבני תורה, להיכנס למקומות שכאלה, של בני דת לא לנו. דברים דומים נכתבו גם בשו"ת 'דבר דוד' (ח"א סימן כ) ובס' 'מנוחת אמת' (פ"י כ"ה).
בהזדמנות זו נזכיר שאין להיכנס לכנסיות ומנזרים, שבעבר שימשו כבתי כנסת, כמו בשרידי בית הכנסת 'תפלת השל"ה' בטבריה, שנבנתה עליו כנסייה, וגם במקומות שונים בנצרת, גוש חלב ועוד (אם כי בחלק מהמקומות הללו מסוכן כיום להיכנס, בגלל הימצאותם בתוככי אוכלוסיה עויינת).
כשרואים בית כנסת עתיק שנחרב בעבר ונבנה מחדש, כמו בית הכנסת 'תפארת ישראל' ובית כנסת 'החורבה' בירושלים, במירון ובית שאן, בית שערים ובית אלפא, מברכים בלא שם ומלכות: "ברוך מציב גבול אלמנה" (שו"ע רכד, יא ומשנ"ב שם).
יציאה לחו"ל
אחד הפולמוסים הנודעים בספרי ההלכה הוא, האם ניתן לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ לצרכי תיור וטיול, כאשר היציאה היא עראית להפליא, לצורך מספר ימים בלבד. והאם יש הבדל בין יציאה למקומות שסביב לא"י.
הנושא קשור לשאלה האם מותר לצאת מהארץ לצורך שהיה קצרה בת מספר ימים, על מנת לשוב במהרה לא"י, והיא נוגעת לשאלה היסודית האם איסור היציאה מארצנו הקדושה לחו"ל, נאסרה משום 'קדושת ארץ ישראל' או משום 'ביטול המצוות התלויות בארץ'.
מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א אוסר בחריפות לצאת לטיולי חו"ל, והוא מסתמך על דברי ה'ביאור הלכה' בהלכות חול המועד העוסקים בענין. ישנה 'תשובה' של מרן הגר"ש ואזנר זצ"ל בשו"ת 'שבט הלוי', המתיר לצאת לאילת ואופירה, למרות שמדובר במקום מחוץ לא"י, כדי 'לראות את פלאי הבריאה של יוצרנו ברוך הוא'. הנושא ארוך ומורכב ולא ניכנס אליו כעת. הטוב ביותר הוא שכל אחד יעשה שאלת חכם בנושא.
אסור באיסור חמור להיכנס למנזרים וכנסיות, וניתן להקל יותר בכניסה למסגדי מוסלמים, המאמינים בה' אחד, כמו שכתב בשו"ת 'חוט המשולש', ויש חלק מהפוסקים האוסרים אף להיכנס למסגדי המוסלמים. באירופה, בעיה חמורה זו קיימת ביותר, כאשר רבים מהאתרים המומלצים על ידי מדריכי התיירים שאינם שומרי תומ"צ – הינם כנסיות וקתדרלות, כאשר בחלקם, למשל באיטליה, ישנם ציורי אומנים נודעים, כמו ציורי האמן מושל פירנצה – לאורנדו דה וינצ'י, והאמן רפאל, המצוירים דווקא על כנסיות נוצריות. יש לציין שלדעת חלק מהפוסקים יש בזה ממש איסור דאורייתא. שמעתי ממרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שאסור אף להביט מבחוץ על ציורי כנסיות ובתי עבודה זרה, משום הרחק מן הכיעור.
ארצנו גדושה ברוך ה' במקומות כשרים וטובים, ומן הראוי שנסייר ונטייל במקומות כאלו, בפרט באתרים שומרי שבת, כמובן, בהם ניתן לחזק את שומרי קדושת וחומת השבת בארצנו.
הגמרא אומרת שההולך במקומות מסוכנים, מזכירים לו בשמים את עוונותיו ומפשפשים לדעת האם יהיו לו זכויות להינצל, וכתב המאירי שאסור ללכת למקומות סכנה. וכתב על כך הגר"ש ואזנר זצ"ל: "פשוט מאד שבכלל הלכות אלו בזמנינו – אלו הנוסעים במכונית במהירות גדולה, וכל אחד רוצה להקדים את חברו. וכבר ידוע כמה קיפחו חיים כבר, והיא סכנה גמורה, וזה וכיוצא בזה ספק רציחה וספק מאבד עצמו לדעת"…
לאחרונה פורסם בשם פוסקי דורנו, שנהג מופרע שלא נוסע כהלכה ואינו מוכן לדון בבית-דין על מעשיו, ניתן למוסרו למשטרה. מידי יום אני הולך במדרכות העיר, עובר במעברי החצייה ורואה, מול עיני המשתאות, רבים מהנהגים מביטים במכשירים הסלולריים שלהם במהלך הנסיעה, מסתכלים בהודעות ואפילו כותבים הודעות טקסט באמצע הנסיעה (אנו לא נכנסים על האיסור שבעניין, שכבר קבעו גדולי הדור בעניין הטלפונים שאינם מאושרים, אלא לפן נוסף של סכנה לציבור).
אנו כולנו, כהורים, משקיעים הרבה בחינוך הילדים שלנו לזהירות בדרכים. הילדים בדרך כלל אכן חוצים כביש כהלכה, מבקשים עזרה מהמבוגרים, מביטים לכל הצדדים ונוהגים בכל כללי הבטיחות. אך דווקא המבוגרים אינם מצייתים לחוקי התנועה, לא עוצרים להולכי רגל במעברי חציה, נוסעים במהירות ועסוקים, לא פעם ולא פעמיים, במכשירי הטלפון שלהם, במהלך הנסיעה. לאלו שאינם הולכים ברגל ונוסעים ברכב, המשפט שכתבתי כעת נשמע מעט מופרך. אך לא. הוא אמיתי ונכון. הילדים החרדים מחונכים וזהירים הרבה יותר מהמבוגרים!! אנא, סעו בזהירות. לא תרצח!!!!
●●●
השולחן ערוך כותב ש"אסור לו להתעסק בצרכיו או לילך לדרך עד שיתפלל תפילת שמונה עשרה". וכתב המשנה ברורה, שגם אין לעשות כן כשהגיע זמן מנחה ומעריב, ואפילו כשיגיע למקום בו יוכל להתפלל עם הציבור בזמנו, אסור. מפני שהליכה בדרך היא כעוסק בצרכיו.
ולפי זה לא מובן כיצד נוסעים לים קודם שמתפללים מנחה. בספר 'הליכות שלמה', מובא ממרן הגרש"ז אוירבך זצוק"ל, שאנו מקילים לרחוץ כשהגיע כבר זמן מנחה, מפני שדיני הקדימה נאמרו רק כשרוצה להתפלל. אך כשאינו רוצה להתפלל כעת, יתכן שמותר לצאת ולנסוע לים וכדומה, גם לפני תפילתו. וממו"ר מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, שמעתי שבודאי שמותר לצאת מבני ברק לירושלים כדי להתפלל מנחה בכותל המערבי.
בשו"ת 'אור לציון' כתב שכשמשך זמן הנסיעה ועיסוקיה היא פחות משעה וחומש, מותר לצאת לדרך קודם התפילה. צריך גם זהירות מיוחדת להתפלל תפילת מנחה לפני הנסיעה לים, כדי לא להיכנס לספיקות של תפילת מנחה עם שקיעת החמה ובמקום ובמניין לא מכובד, בו קשה לכוון. הנמצא בים ואין לו מניין, עליו ללכת להתפלל בציבור ולטרוח על כך עד מרחק הליכה של 18 דקות, כפי שנפסק בשולחן ערוך. וכתב ה"ביאור הלכה" שכשיכול לנסוע לתפילה במניין, מחשיבים את ה- 18 דקות לזמן של נסיעה ולא של הליכה.
הים מועיל לבריאות הגוף ובריאות הנפש. סיפר הגאון רבי יעקב אדלשטין זצ"ל: "נכנסתי לרבינו החזון איש, ואמרתי לו שקשה לי כעת להתרכז בלימוד. הייתי לומד עם ראש הישיבה הגר"ש רוזובסקי זצ"ל עד שעת לילה מאוחרת, והייתי מגיע לתפילות בישיבה. נחלשתי מאד, ראשי היה כבד עלי והתקשיתי להתרכז בלימוד. אמר לי החזו"א: 'צריך לנסוע כל יום לים. בשעה שש בבוקר אין אף אחד בים, אין פריצות, אז תיסע לים של תל-אביב'…
"החזו"א המשיך ואמר: 'בשביל הבריאות מספיק לשהות במים עשר דקות, ושאר הזמן זה סתם תענוגות בעלמא. תיכנס למים כל הגוף עד הצוואר והראש יהיה מחוץ למים, במשך עשר דקות וזהו'… והוסיף החזו"א ואמר: 'מותר לך, באופן אישי, לנסוע לים גם בתשעת הימים, כי אין זו רחיצת תענוג למי שצריך. להתרחץ לא בים – אסור, אבל בים זה יותר קל, כי עושים זאת בשביל הבריאות'…".
●●●
האדם אינו מלאך. קשה להיות קשוב, עמקן, חושב ודרוך כל הזמן. לחץ החיים נותן את אותותיו, וצריך לנוח ולאגור כוחות ולא כדאי לזלזל בעניין. "מכתבך הגיעני" – כותב מרן החזון איש זצוק"ל – "דע לך יקירי, שאין כאן לא חטא ולא אשמה, רק מחוקי הטבע להתעייף. ואין ראוי לזלזל בחוקי הטבע, כי מה שאנו קוראים 'טבע', המכוון בזה רצון היותר מתמיד של המהווה כל ההוויות יתברך".
אין ספק שהגוף והמוח דורשים לנוח מעט, להינפש, להירגע, אולי גם להחליף אוויר ואווירה. אך מה מוצב במרכז? מה עיקר ומה טפל? מהי המטרה ומהו רק אמצעי להשגת המטרה?
חז"ל מספרים במדרש רבה, שכל העופות נחים בשעת יגיעתם על גבי סלע או אילן, "אבל היונה בשעה שהיא פורחת ויגיעה, קופצת באחד מאגפיה". וישראל, אמרו חז"ל, נמשלים ליונה.
בעוד שהעופות פורשים למנוחה מוחלטת בשעת הצורך, ומפסיקים לחלוטין לעוף, הרי ישראל – היונה, נחה בכנף אחת וממשיכה לעוף בכנף השניה. עם ישראל אינו אמור לנוח, בצורה שתפסיק לו את רציפות המעוף שלפני המנוחה, אלא אדרבה, המנוחה עצמה, עם כל צרכיה ודרכיה, נחשבת להמשך התעופה, עם קשר ישיר ובלתי פוסק עם ה'שטייגען'. אם 'בין הזמנים' טוב, אז הימים הנוראים הבאים אחריהם – יהיו מצויינים, בעזרת ה'…
כניסה לבית מסגד של המוסלמים והתשובה משו"ת חוט המשולש
רק רציתי להציע בפני ציבור הלומדים, שלענ"ד אחרי העיון בסוגיא הנ"ל זמן רב ועיון בתשובת שו"ת חוט המשולש (ג:כח) שהביא שו"ת אבני ישפה המצוטט כסמך להיכנס למסגד המוסלמים, נראה ברור ששו"ת הנ"ל מיירי בכנסייה ואף שכתב בלשון השאלה "בית תפלה לישמעאלים הנקרא מאצעטא" נראה לי ברור שכתב כן מחמת אימת הנכרים הנוצרים וכתב ברמיזה שיבינו על מה הולכים דברים. ואיני מבין מספיק ביידיש לדעת מובן המילה "מאצעטא" ואולי זה יגלה יותר, אבל שוב אף אם המובן למסגד, כנ"ל לענ"ד כ"ז מאימת הגויים. וראיותיי לענ"ד ברורות. כל התשובה דנה אם הבית נחשב משמשי ע"ז ובאיסור בנין הכיפה לע"ז, ואם נשתנתה המציאות מזמן הגמרא לזמננו. ומדבר על העמדת פסל ו"דמות לבנה". לא התייחס בכלל לעובדה שהמוסלמים אינם מניחים צורות במסגד (ומחמירים בזה אף יותר מיהודים לגבי ציורי חיות) ושמאמינים בייחוד כמש"כ הרמב"ם ודלא כנוצרים.
הדיון אם מותר להיכנס למסגד דנו בה פוסקים הרבה. ויש מתירים (שו"ת יחוה דעת ועוד) ויש מחמירים (שו"ת ציץ אליעזר המצוטט ועוד ע"פ חי' הר"ן בסנהדרין — אף שלכאורה המציאות שעליה דיבר הר"ן אינה שייכת למוסלמים של זמננו, וע"ע בשו"ת דברי יציב). וכפי ששמעתי ממו"ר שליט"א עיקר המח' מסתובבת על הנקודה אם חז"ל רק אסרו להתקרב לבית ע"ז או גם לבית דת אחרת בדויה (עיין בשו"ת דברי יציב). אבל לענ"ד אין להביא שום ראיה משו"ת חוט המשולש, שנראה לענ"ד ברור כשמש שלא דיבר על מסגד אלא על כנסייה, וכנ"ל. אשמח לתגובות מת"ח שעסקו בסוגיא זאת, ועיינו בתשובה הנ"ל.
נקודה נוספת בענין כניסה למסגד
ונקודה אחרונה. לענ"ד אף אם התשובה בשו"ת חוט המשולש כן דן במסגד, נראה לענ"ד שבניינו וכניסה אליו הם שני נדונים שונים לגמרי. ענין בניינו שייך לסוגיא אם נחשב נהנה מתשמישי ע"ז או אם עובר על לפני עור לע"ז לנכרים, ובזה התיר תשובה הנ"ל שהבנין אינו נחשב תשמישי ע"ז רק משמש כמקום שהעם יתאספו, עיי"ש בפירוט. אבל כניסה למקום ע"ז או לדעת מקצת הפוסקים כל דת אחרת שייכת ל"הרחק מעליה דרכך" המובא במס' ע"ז כמובא במאמר הרב גנוט שליט"א. ולכן אף שיש מתירים לקבל קבלנות לבנות כנסייה (וע"ע שו"ת אג"מ א:יו"ד:סח), כל הפוסקים אוסרים להיכנס לכנסייה. וגם לגבי מסגד אף אם נתיר לבנותו, יש לדון בנפרד אם מותר להיכנס אליו. וכנ"ל יש צד גדול לקולא כיון שאינו בית ע"ז אבל מאידך צד לחומרא שהוא שייך לדת בדויה שקרית.
חול המועד
האם הגן הבהאי פתוח בחול המועד ובאיזה ימים ושעות