האדמו"ר השני מאלכסנדר, בעל ה"ישמח ישראל", היה מקבל קהל במשך שעות רבות. המונים נהרו אליו מכל רחבי המדינה והוא היה מקשיב לבעיותיהם, משתתף בצערם ומברך אותם. בחכמתו הגדולה אף ידע להשיא עצה לכל דורש, ולהנחותו בדרך בה ילך. איש אחד שהגיע אל הרבי, התלונן בפניו שיש לו חנות ואין לו פרנסה ממנה. הפדיון מועט ובקושי הוא מספיק לכסות את ההוצאות. הבין הרבי מתוך דבריו שהוא פותח את חנותו גם בשבת, ואמר לו: "אם אתה מסכים לקחת אותי לשותף בחנותך בחלק של חמישה עשר אחוזים ממנה, בלי שאשקיע בה סכום כלשהו, אני מבטיח לך שתהיה לך פרנסה". הסכים האיש ברצון להצעת הרבי, ומיד ישבו שניהם וכתבו שטר שותפות כדין.
לאחר מכן אמר הרבי: "כיון שעתה שביעית מן העסק היא שלי, הרי אני בוחר לעצמי את יום השבת. הרווח של יום זה יהיה שייך לי, ושל ששת ימי החול יהיה שלך. מכיון שכך, אני מצוה עליך שתסגור את החנות ביום השבת, שהוא שלי".
עתה ירד האיש לסוף דעתו של הרבי, ומאז סגר את חנותו ביום השבת, ואכן שרתה הברכה במעשי ידיו והוא הצליח במסחרו.
(סיפורי צדיקים)