היום נלמד: הנהגת הציבור בשעת קריאת התורה
יום חמישי ט"ו תמוז תשע"ו
איסור הדיבור בשעת קריאת התורה
מעת שפותחים את ספר התורה כדי לברך ולקרוא, אסור לדבר אפילו בדברי תורה, ואסור אף לענות לשאלה הלכתית אלא אם נחוצה תשובה מיידית. ורבים מן הראשונים מתירים קריאת 'שנים מקרא ואחד תרגום' בשעת הקריאה, ואף לימוד עניָנים אחרים, בתנאים מסוימים; אך ראוי שלא להקל בדבר, ויש מהאחרונים הסוברים שאסור להקל. וצריך להאזין לכל מילות הקריאה, ויש אומרים שעדיף לקרוא עם ה'בעל קורא' מילה במילה, ויש שנהג לשתוק ולהקשיב לקריאה. [סעיף א, ס"ק ד, ה, יד ו־טו, ושעה"צ ס"ק ז; ביאורים ומוספים דרשו, 5 ו־14]
מה מותר לעשות בין העליות בקריאת התורה?
איסור הדיבור בשעת קריאת התורה קיים גם בין העליות. ואף לימוד תורה אסור, מחשש שמא ימשך לימודו גם בשעת הקריאה; ויש מתירים ללמוד, ויש אומרים שלימוד עם אחֵר אסור, אך בלימוד ביחידות "המקל אין למחות בידו"; ולכל הדעות מותר לענות לשאלה הלכתית, וכן מותר לעסוק אז ב'שנים מקרא ואחד תרגום' ופירוש רש"י, וכן נהג אחד מגדולי ישראל - לקרוא את התרגום בין העליות. כמו כן, מותר לומר 'מזל טוב' לבעל שמחה וכדומה, כנהוג. [סעיף א ו־ג וס"ק ו ו־וטז]
החמצת מילה בקריאת התורה - האם צריך לשוב ולשמוע את הקריאה?
מי שלא שמע אחת מהמילים בקריאת התורה - יש אומרים שלא יצא ידי חובה, וצריך לשמוע בשנית (לפחות את העלייה שקוראים בה את הפסוק שבו נמצאת המילה החסרה). ויש שכתב שדין זה אמוּר דווקא בקריאת התורה בשחרית של שבת, אבל במנחה של שבת ובשני וחמישי, די בכך ששמע שלושה פסוקים בכל עלייה. ויש אומרים שלהלכה קריאת התורה חובת הציבור ולא חובת יחיד - או שלעניָן זה סומכים על הדעה שהקריאה היא חובת ציבור - ואינו חייב לשמוע בשנית; ויש אומרים שרצוי לשמוע בשנית. [ביאורים ומוספים דרשו, 9]