יום רביעי ט' בתמוז תש"פ
אילו מלאכות אסורות ביום טוב אפילו לצורך 'אוכל נפש'?
כפי שלמדנו, ביום טוב מותר לעשות מלאכות לצורך 'אוכל נפש'. אולם, מלאכות שהדרך לעשותן בכמות גדולה בבת אחת, כגון קצירה, שנעשית בדרך כלל בכל השדה בבת אחת, וכן מלאכות הדישה, הטחינה, הסחיטה, וכיוצא בהן – לדעת השולחן ערוך, למרות שהן מותרות מן התורה ביום טוב כשהן נעשות לצורך אוכל נפש, הרי הן אסורות מדרבנן, כדי שלא יהיה האדם עסוק במלאכתו במשך כל היום ויימנע מלשמוח בחג כראוי. ומותר לעשותן באופן שבו אין הדרך לעשותן לימים רבים, אלא לצורך יומיים או שלושה.
ולדעת פוסקים רבים, מלאכות אלו אסורות ביום טוב מן התורה, כי לא התירה התורה לצורך אוכל נפש אלא מלאכות שהדרך לעשותן לצורך אותו היום, כגון לישה ואפייה. אולם, יתכן שאף לדעה זו, מסרה התורה את הדבר ביד חכמינו ז"ל, והם התירו אף מלאכות שבדרך כלל נעשות לצורך ימים רבים, כאשר הן נעשות באופן שרגילים לעשותן לצורך שימוש מיידי.
[שו"ע תצה, ב, משנ"ב יא ו־יג, ושעה"צ יח; ביאורים ומוספים דרשו, 17-18]
האם האדם מצוּוה על 'שביתת בהמתו' ביום טוב?
נאמר בתורה: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ", והיינו, שאדם מצוּוה שכל בעלי החיים שברשותו ישבתו בשבת מהמלאכות האסורות לאדם; ומצוה זו מכוּנה 'שביתת בהמתו'. ועוד נאמר: "לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה... וּבְהֶמְתֶּךָ", והיינו, שאסור לאדם לעשות מלאכה בשותפות עם בעל חי, כלומר, אסור להנהיגו בשבת באופן שיש בו עשיית מלאכה; ואיסור זה מכוּנה 'מְחַמֵּר'.
לדעת הרמ"א, מצוַת שביתת בהמתו אמורה רק לגבי שבת, ולא לגבי יום טוב, ועם זאת, אסרו חכמינו ז"ל להשתמש בבעלי חיים ביום טוב לנשיאת משאות וכדומה, אף באופן שאין בו עשיית מלאכה, אם משום שזהו 'עובדין דחול' (נוהַג של ימות החול), ואם משום האיסור הכללי להשתמש בבעלי חיים ביום טוב. וכל שכן כאשר הוא גם מחַמר, שאז יש הסוברים שהדבר אסור מדאורייתא, (ראה במקורות). ולדעת השולחן ערוך על פי פירוש הגר"א, שביתת בהמתו אמוּרה מדאורייתא גם לגבי יום טוב, וראוי להחמיר כדעה זו.
[שו"ע תצה, ג, משנ"ב יד, ושעה"צ יט, כ ו־כב; ביאורים ומוספים דרשו, 20; וראה ב"י וב"ח שם, ופר"ח ג]
האם יש מיני 'מוקצה' האסורים בשבת רק כשחל בה יום טוב?
ישנם מיני 'מוקצה' המותרים בשבת; כגון, מאכלים המיועדים למכירה, או חפץ שהוא מוקצה 'מחמת מיאוס'. ונחלקו הפוסקים לגבי יום טוב: לדעת השולחן ערוך, לא הקֵלו חכמינו ז"ל במיני מוקצה אלו אלא בנוגע לשבת, שאיסוריה חמורים בעיני המון העם; אבל בנוגע ליום טוב – מאחר ואיסוריו קלים יותר בעיני המון העם, מפני שמלאכות רבות מותרות בו לצורך 'אוכל נפש', לא הקלו חכמים במיני מוקצה אלו, מחשש פן יימשכו להקל גם ביֶתר איסורי היום, ואסרוּם. ולדעת הרמ"א ואחרונים נוספים, כל מיני המוקצה המותרים בשבת, מותרים גם ביום טוב, למעֵט האסור משום 'נולד', שיש המתירים אותו בשבת ואוסרים ביום טוב, וכך פסק המשנה ברורה.
וביום טוב שחל בשבת – לדעת פוסקים רבים, אותם מיני מוקצה המותרים בכל שבת, מותרים גם בשבת זו אף לדעת השולחן ערוך שהם אסורים ביום טוב; ויש אומרים שלדעת השולחן ערוך הם אסורים בשבת זו.
[שו"ע תצה, ד, ומשנ"ב טו-יז; ביאורים ומוספים דרשו, 22]