פסחים מה
איך ניצל הרב נובירט מאכילת רעל עכברים בטעות?
אבל כופת שאור שייחדה לישיבה בטלה.
נסתפקו כמה מחכמי זמננו ברעל עכברים, העשוי מתערובת של חמץ שבתוכו רעל, האם נחשב החמץ ראוי לאכילת כלב, כיון שגוף החמץ טעים וטוב. או כיון שיש בו רעל, והאוכלו ימות, נחשב כאינו ראוי לאכילת כלב.
בשו"ת שבט הקהתי להגר"ש גרוס (ח"ה סי' רס"א) מביא משם חכם אחד שרצה להביא ראיה מהגמרא דידן, שדמי לכופת שאור שייחדו לישיבה, דאינו חייב לבערו. שהרי מכיון שעירב באוכל סם המות אין לך ביטול יותר מזה, שאינו נחשב שעומד לאכילה.
והגר"ש גרוס דוחה הראיה, שכאן אדרבא, רוצה שיהיה אוכל, ויהיה טעים וטוב, רק מטמין בו סם המות. ואינו מכון לפסול את החמץ ולבטלו מתורת אוכל, אדרבא רוצה שיבואו העכברים לאכלו, רק רוצה שיאכלו הרעל על ידי החמץ שהוא מעורב בו. ומסיק שחייבים לבערו קודם הפסח, ומביא ששמע שגם הגאון בעל שבט הלוי, וגם הגאון הגרי"ש אלישיב דעתם להחמיר בזה.
(דף על הדף)
אחד הספרים המפורסמים ביותר בדורנו על הלכות שבת הוא הספר "שמירת שבת כהלכתה" של הרב יהושע נויבירט זצ"ל, לימים, סיפר הרב נויבירט, הסיבה להוצאת ספרו זה היא, שלאחר שעבר את השואה הנוראה ועלה לארץ ישראל באוניית מעפילים, נאלץ לעלות עליה בשבת קודש מחמת חשש לפיקוח נפש והדבר ציער אותו במיוחד, כיון שכל שנות המלחמה הקשה הצליח לשמור מצוות עד כמה שאפשר ובמיוחד שבת קודש, ואיך יתכן שדווקא עכשיו לאחר המלחמה שיצא לחרות יחלל את השבת, וקיבל על עצמו שה' יזכה אותו ויעשה משהו עבור השבת וכך עלה הרעיון לכתוב ספר על שמירת שבת, ואכן הקפדתו של הרב נויבירט על שמירת שבת גם הצילה אותו מסכנת מוות, היה זה כאשר לא חש בטוב והרופא נתן לו מרשם לתרופה, וכן נתן מרשם נוסף לרעל עכברים לבקשת המשפחה שסבלה מהם באותו הזמן, בליל שבת רצה הרב נויבירט לקחת מהתרופה שנתן לו הרופא ומצא שטעמה מר והחליט שאין ליטול דבר מר בשבת משום עונג שבת ויתחיל לקחתה רק לאחר השבת, למחרת כאשר הרופא ערך אצלו ביקור נוסף, התברר שהרוקח טעה והחליף בין התרופות, את רעל העכברים רשם כתרופה למיחושים ואת התרופה רשם כרעל עכברים, ובזכות הקפדתו על שמירת שבת בדקדוק, השבת שמרה עליו והצילה את חייו.
(דרשו)