כיצד מכשירים מכסה המשמש לכיסוי בשעת האפייה? • האם מותר לחתוך בשר בפסח בסכין של חמץ שחותכים בה בצל? • ומדוע צריך להיזהר לחתוך זנגוויל רק בסכין חדש? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תנ"א סעיפים ט"ו – ט"ז במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
מכסה שמכסים בו מאפה בשעת האפייה, לא מספיק להגעיל אותו, אלא הוא צריך ליבון חמור עד שיהיו ניצוצות ניתזים ממנו, כיוון שהוא בולע את החמץ שלא ע"י משקה.
דעת השו"ע, מדוכה שדכים בה חמץ עם תבלינים חריפים, ומחמת חריפות התבלינים, המדוכה בולעת את טעם החמץ, ואם רוצה להשתמש בה בפסח, צריך להגעיל אותה, ואם המדוכה גדולה, וא"א להכניס אותה בתוך היורה של מי ההגעלה, יחמם מים רותחים ע"ג האש, ומערה אותם אל תוך המדוכה, ולאחמ"כ מניח בתוך המדוכה אבן מלובנת, וע"י האבן עולים מי הרתיחה לגובה בכל שפת המדוכה, ובכך הם מגעילים גם את חלקה העליון של המדוכה, ונחשב הדבר להגעלה בכלי ראשון, ואם המדוכה היא קטנה ואפשר להגעיל אותה בכלי ראשון שעומד ע"ג האש, אסור להגעיל אותה ע"י אבן מלובנת, כיוון שיש פוסקים שסוברים, שהגעלה ע"י אבנים, אינה נקראת הגעלה, אלא עירוי.
הרמ"א מביא, יש מחמירים ללבן את המדוכה ובליבון קל, באופן שישרוף קש כל שהוא, ומבאר המ"ב, שמן הדין, גם המחמירים סוברים, שכדי להכשיר את המדוכה, מספיק להגעיל אותה, אבל המנהג הוא ללבן ליבון קל, ולכן, היכן שא"א ע"י ליבון כגון בכלי עץ, מספיק בהגעלה אם הוא חלק ואין בו גומות, כיוון שמעיקר הדין מועיל הגעלה בלבד.
מדוכות שלנו שאין דכים בהם חמץ, אלא דכים בהם מיני תבלינים חריפים, לכתחילה מועילה להם הגעלה בלבד, וטעם הדבר שצריך להגעילם הוא, שמא פעם אחת נכנס לתוכה חמץ משהו, ונבלע בה ע"י חריפות הבשמים שדכו בה אח"כ, ומצוה מן המובחר להגעיל ולדוך הכל לפני יו"ט, ובדיעבד אפילו אם לא הגעיל כלל, ודכו בתוכו תבלין ביו"ט, ושמו את התבלין בתבשיל בפסח, מצדדים האחרונים להתיר את התבשיל, ובפרט אם הוא אינו בן יומו, שבדיעבד מספק אין להחמיר שמא התערב בו פירור חמץ מהבשמים שדכו בו, ולא מחזיקים איסור מספיקא.
סכין שחותכים בה בצלים של חמץ, ומניחים את הבצלים בבשר, ואח"כ חותכים את הבשר עם אותה סכין, הסכין חותך גם את הבצלים שיש בהם בליעות חמץ, והסכין הזאת אסור, ובאופן שנוהגים ששמים חתיכת פת עם הבצלים וחותכים הכל יחד דק דק, א"כ הכל בלוע מחמץ ממש ביחד עם חריפות הבצלים, אין להקל בזה, כיוון שזה חמץ ממש שבא עם הבצלים, והוא דבר חריף, והסכין בלע מהחריפות, וכשחותכים בו בשר, הבשר נאסר.
זנגוויל הוא דבר חריף, ולכן יחתוך אותו רק בסכין חדש, ומי שלא נזהר בזה, יוצא מזה קלקול, כיוון שחותכים אותו בסכין של בשר, ודכים את הזנגוויל במדוכה, וממילא המדוכה בלועה מבשר, ואח"כ דכים בתוכה בשמים ואוכלים בחלב, והמדוכה נאסרת.
מסיים הרמ"א, מדוכה של עץ שא"א להגעיל אותה כי יש בה גומות, וא"א ללבן אותה כי היא תישרף, אז מקלפים אותה בכלי אומנות, ואח"כ מגעילים אותה.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א