"וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף" (א', ח')
מיהו המלך החדש שהתמנה למלך מצרים? נחלקו בזה רב ושמואל בגמרא בסוטה (יא.), חד אמר שהיה מלך חדש ממש, וחד אמר שהתחדשו גזירותיו!
דברי חז"ל אלו מצריכים התבוננות מעמיקה! פרעה מלך מצרים, שזכה לטובה כה מרובה מאת יוסף היהודי – שפתר לו את חלומו, ובכך בעצתו ובחכמתו הרבה הציל את מצרים מחרפת רעב ומוות שהייתה נמשכת שבע שנים, ופרעה הכיר בכך כמו שכתוב "ויסר טבעתו מעל ידו… וירכב אותו על מרכבת המשנה אשר לו" ומינה אותו למשנה למלך אחר שהכיר כי "הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו". והנה, "ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף"… הייתכן?! הרי גם האיש הפתי והנבער ביותר לא יוכל להשכיח מלבו רגשי הכרת הטוב כה גדולים, וכיצד פרעה שכח הכל, התכחש לכל הטובות שהורעפו עליו ועל עמו והצילו את האומה המצרית, כיצד יתכן הדבר?!
יסוד גדול בכוחות הנפש מלמדנו בזה מרן רבי לייב חסמן בספרו 'אור יהל', שכל אדם יכול בזמן קצר להתדרדר במדרון תלול ונורא, מאורח חיים למעלה להשכיל עד רדת שחת של שפלות ודיוטה התחתונה, ממרום ההכרה של גדלות יוסף ואלוקיו "איש אשר רוח אלוקים בו" עד שפלות ההתעלמות של "מלך חדש אשר לא ידע את יוסף" – כאילו לא היה יוסף בעולם, וגרוע מכך זה הגיע ל"הבא נתכחמה לו" להשמיד את עם יוסף! נורא למתבונן!
אבל יש לדעת ולהתעודד, מוסיף רבי לייב חסמן, שכוחות נפש אלו פועלים גם לצד החיובי, שיש בכוחו של האדם לעלות ולהתעלות משפל המדרגה בו הוא נמצא לרום המעלה של גדלות ורוממות האדם! אדם שנפל לתהום של שפלות רוחנית, אשר קשה לו לצאת ממנה גם בגלל מחשבות ייאוש כי 'אין סיכוי', יש לו לדעת כי ברגע אחד של החלטה אמיצה ונחושה להשתנות הוא כבר ייצא מאפלה לאורה, והבא ליטהר מסייעין בידו!
מכאן נמצאת סתירת בניינם של המון בני אדם – קובע רבי לייב – אלו יושבי חושך וצלמוות אשר התדרדרו לתהומות של שפלות רוחנית, וכשמדי פעם מתנוצצת בלבם מחשבת חרטה ותשובה, הרי מיד מסירים אותה מלבם בטענת שווא של 'אין לי סיכוי! ומה אוכל לעשות? כיצד אפשר להשתנות מתהום עמוקה כזאת?!'… אבל האמת מורה כי הבל בפיהם, ואין היא אלא מחשבת עצלות ורפיון. ויידעו כי יש בידם להתרומם לרום הגבהים לו רק יעוררו עוז רוחם, והקב"ה מסייע בידם.
הגה"צ רבי יעקב גלינסקי סיפר מעשה נפלא שראה בהיותו בגלות של עבודות כפייה בסיביר הקפואה. הוא היה מתאר את עבודות הפרך השוברות את גופו של האדם, שהיו מנת חלקם במשך כל שעות היום מבוקר ועד ליל ללא הפסקה כלל, וכיצד לאחר יום עבודה מפרך הם היו מגיעים לצריף האסירים ונזרקים מעייפות של ריסוק עצמות לעבר המיטה למשך השלוש-ארבע שעות שניתנו להם לשינה בכל לילה.
מספר הרב גלינסקי, שהוא היה כמעט היחיד שבקושי היה נרדם, כי את הזמן המועט הזה ניצל לקצת לימוד תורה ואף לתפילות, יען כי היה זה הזמן היחיד שהייתה לו אפשרות לדבר עם הקב"ה בתוך החושך הנורא.
דבר מוזר התגלה לו במהלך הלילות בצריף האסירים: במשך כל לילה, לאחר שכל האסירים עלו על יצועם תשושים וחסרי כוח, קם לו בזריזות אסיר אחד שהיה ממוצא צרפתי, הוא היה בודק שכולם ישנים, ואז קופץ ומוציא מתחת מזרונו שקית; הוא פתחה, מוציא מתוכה מדים של גנרל צרפתי, לובשם ומתחיל להצדיע ולעשות תנועות של גנרל בצבא…
הרב גלינסקי חשב בתחילה כי דעתו של אותו אסיר השתבשה עליו מקושי העבודה והשפלות שהיו מנת חלקם של יושבי המחנה, אך דחה מחשבה זו… כי הרי לא יתכן שאדם שהשתבשה עליו דעתו יחזור על אותה פעולה כל יום באותה צורה ותזמון. לבסוף החליט הרב גלינסקי שהוא חייב לברר את העניין, ולילה אחד כשאותו צרפתי קם באמצע הלילה, הפתיעו הרב גלינסקי ושאלו: "מה מעשיך?! אני עוקב אחריך כל לילה, ואני חייב לדעת סיבת מעשיך המוזרים?!".
האסיר הצרפתי הופתע מאוד, הוא ביקש מהרב גלינסקי להיות בשקט לבל יתעוררו שאר יושני הצריף, הוריד מיד את מדי הגנרל, הכניסם לשקית ומתחת למזרון, התיישב והתחיל בסיפורו:
"דע לך, שאני הייתי גנרל גדול בצבא הצרפתי, ואז התחילה המלחמה עם רוסיה ולקחו אותי בשבי, והנך רואה ומרגיש כיצד הרוסים מנסים בכל האפשרויות להתעלל בנו, להשפילנו עד עפר, כדי שלא תהיה לנו זהות ואישיות כלל! מגנרל בצבא הצרפתי הפכתי להיות מנקה שירותים במחנה האסירים בסיביר… הרגשתי כי אני מאבד מצלם האנוש שיש בי, והחלטתי שלא! לא אתן לעצמי זאת! ולכך אני קם כל לילה, פושט את בגדי האסיר ולובש את מדי הגנרל שלי, שגם כשלקחו אותי בשבי התעקשתי לקחתם אתי לכל מקום, וכך אני מזכיר לעצמי כל לילה כי אני גנרל בכיר בצבא! עוד יבוא היום והעם שלי ינצח, ואני אחזור לביתי לעמי ומשפחתי, כגנרל, ולא כשפל אדם".
את זה שמע הרב גלינסקי מגנרל גוי, והוא למד מזה מוסר השכל נפלא! כי גם בסיביר הקפואה, בעבודות פרך שוברות גוף ונפש, כשלא נשאר לאדם מעט צל של צלם אנוש ומטבעו הוא נוטה לייאוש מוחלט, לא עולה על לבו אפילו מחשבה שהוא יוכל לצאת מהשפלות הנוראה שהוא נמצא בה. אבל אם אדם אוזר עוז ברוחו ומזכיר לעצמו כל הזמן כי אפשר לשנות, אסור להתייאש ולא לטבוע בגלי העצלות והייאוש, אזי כשהלב נשאר חי אז גם כשהנפש בתחתית השפלות אפשר להחיותה, לחדשה ולרוממה!