היום נלמד: עיסוקים שונים לפני תפילת מנחה
יום חמישי כ"א בסיון תשע"ז
מהו החשש ההלכתי בכניסה לחדר 'סָאוּנָה' לפני תפילת מנחה?
כפי שלמדנו, בעיסוקים האסורים סמוך לזמן תפילת מנחה, ישנם שני סוגים, המכונים 'גדול' ו'קטן'. ולמדנו על הסוגים השונים בסעודה ובתספורת. וכמו כן, ברחיצה במרחץ – יש רחיצה גדולה הכוללת חפיפת הראש, רחיצה בחמין ובצונן, ו'הַזָּעָה'. ויש כניסה למרחץ רק לשֵׁם 'הַזָּעָה', והחשש הוא שמא יתעלף או יֵחלש מחמת ההבל. ובזמננו אין חשש לעלפון אלא במקום שההבל בו רב, כגון חדר 'סָאוּנָה'. ב'בוּרסקאוּת' – יש מלאכה גדולה, הכוללת את כל מלאכת עשיית העור. ויש מלאכה קטנה, הכוללת רק את בדיקת מצב העור בתהליך עיבודו, והחשש הוא שמא יראה שהעור התקלקל ויהיה טרוד בצערו ולא יתפלל, או שמא ינסה לתקן את העור, ובתוך כך יחלוף זמן התפילה. ובדיון בבית דין – יש דיון גדול, שהוא תחילת הדיונים, בשמיעת טענות הצדדים וכו'; ויש דיון קטן, שהוא גמר דין, והחשש הוא שמא תצוץ טענה חדשה והדיון ייפתח מחדש, ויימשך. ויש אומרים שכל עיסוק שעשוי לגרום לשכחת התפילה מחמת הימשכותו, או מהסיבות האחרות האמורות לעיל בנוגע לבוּרסקאוּת – אסור בסמוך לזמן תפילת מנחה; ויש שפירש כי החשש להימשכות העיסוק, הוא דווקא בעיסוק שאין מפסיקים באמצעו – כסעודה ותספורת, ולא בעיסוק שמקובל לעסוק בו גם חלקים חלקים. ויש אומרים שכל מלאכה אסורה; ובשעת הצורך ניתן להקל. [שו"ע ב, עם משנ"ב, שעה"צ, וביה"ל; וביאורים ומוספים דרשו]
כל הדעות וההכרעה להלכה בנוגע לעיסוקים שונים לפני תפילת מנחה
כפי שלמדנו, ישנן דעות שונות בנוגע לאיסור העיסוק בעיסוקים מסוימים בסמוך לזמן תפילת מנחה. ואלו הן: דעה א' – הכל אסור סמוך לזמן 'מנחה גדולה'. דעה ב' – סמוך לזמן 'מנחה קטנה' הכל אסור, אבל סמוך לזמן מנחה גדולה אסור רק הסוג הגדול (ראה תקציר לאתמול, ולעיל) מכל העיסוקים, ואילו הסוג הקטן (ראה תקציר לאתמול, ולעיל) מותר. דעה ג' – סמוך לזמן מנחה גדולה הכל מותר, וסמוך לזמן מנחה קטנה הכל אסור. דעה ד' – הסוג הגדול אסור סמוך לזמן מנחה גדולה, והסוג הקטן מותר אפילו סמוך לזמן מנחה קטנה. ונחלקו הפוסקים אם לדעה זו מותר הסוג הקטן אף לאחר שהגיע זמן מנחה קטנה. דעה ה' – רק הסוג הגדול אסור, וסמוך לזמן מנחה קטנה בלבד. השולחן ערוך פסק כדעה א'. הרמ"א הביא את דעה ב' כדעה הראשונה, וכן פסק הגר"א. ואח"כ הביא הרמ"א את דעות ג' וד', וכתב שנהגו להקל כשתיהן, דהיינו לאסור רק את הסוג הגדול סמוך לזמן מנחה גדולה, ולהתיר את הסוג הקטן אף סמוך למנחה קטנה, ואף לאחר שהגיע זמן מנחה קטנה, משום שבזמנם היה הַ'שַׁמָּש' קורא לקהל להתאסף לתפילת מנחה, וסמכו על קריאתו שתזכיר להם להתפלל. ובן אשכנז הרוצה להחמיר מחמת שההיתר על סמך קריאת הַשַׁמָּש אינו מוסכם – יחמיר כדעה ב'. [שו"ע ב, עם משנ"ב, שעה"צ, וביה"ל; וביאורים ומוספים דרשו]
איזו משמעות נוספת יש לצפירה שלפני כניסת השבת?
כאמור, מנהג בני אשכנז להקל באיסור העיסוק בעיסוקים מסוימים בסמוך לזמן תפילת מנחה, הוא על סמך קריאת הַ'שַׁמָּש' להתאסף לתפילת מנחה. ולפיכך, אין להקל אלא בתנאים הבאים: 1. במקום זה הַשַׁמָּש אכן קורא להתאסף לתפילה. 2. קריאת הַשַׁמָּש היא בזמן שניתן להתפלל את כל התפילה מבעוד יום. 3. דרכו של אדם זה לשמוע את קריאת הַשַׁמָּש, ולהתפלל לאלתר. 4. כשהַשַׁמָּש יקרא, אכן יפסיק את עיסוקו לאלתר, ויתפלל. והרגיל להתפלל בבית הכנסת במנין קבוע – נחלקו הפוסקים אם הרגל זה נחשב כקריאת הַשַׁמָּש; ויש מהמקלים שכתב שאף בני ספרד רשאים להקל באופן זה, אך רצוי להחמיר. והעמדת 'שומר', כלומר, אדם שיזכירנו להתפלל – נחשבת כקריאת הַשַׁמָּש. וכן אם סוגרים את המרחץ בזמן שעדיין ניתן להתפלל מבעוד יום, נחשב הדבר כקריאת הַשַׁמָּש. וכן במקום שמושמעת צפירה לפני כניסת השבת – והיא בזמן שעדיין ניתן להתפלל מבעוד יום – יש שהורה שהיא נחשבת כקריאת הַשַׁמָּש. ברם, בסעודה גדולה, אשר יש חשש לשכרות, כפי שלמדנו – אין לסמוך על קריאת הַשַׁמָּש, ואין להקל אף בסמוך לזמן 'מנחה גדולה'. וכן בנוגע לכניסה למרחץ – יש 'אנשי מעשה' מבני אשכנז המחמירים אף במקום בו הַשַׁמָּש קורא להתאסף לתפילת מנחה, ואף בסמוך לזמן מנחה גדולה. [שו"ע ב, עם משנ"ב, שעה"צ, וביה"ל; וביאורים ומוספים דרשו]