איזו מצוה, הברכה עליה היא גם ברכת המצוות, גם הודאה ושבח, וגם נהנין?
ישנן כמה סוגי ברכות. ברכות שהן ברכת המצוות שבאות על קיום מצוה, ישנן שהם ברכת ההודאה והשבח, וישנן שבאות על הנאה של אדם והן ברכות הנהנין.
ולענין ברכת התורה הביא המשנ"ב (הלכות ברכות סימן מז ס"ק ב) את דברי חז"ל שאמרו על מה אבדה הארץ וכו' על שלא ברכו בתורה תחילה, שהקב"ה הבוחן לבבות ידע כי אף על פי שעסקו בתורה, לא היו עוסקים לשם לימוד התורה אלא כשאר חכמות, ולכך לא ברכו ברכת התורה שלא היתה חשובה בעיניהם, וכתב המשנ"ב שלכן יש להיזהר מאד ליתן הודאה על שבחר בנו ונתן לנו כלי חמדתו. ומדבריו מבואר שברכת 'אשר בחר בנו' היא ברכת ההודאה והשבח.
אכן לענין ברכת 'אשר קדשנו במצוותיו', כתבו החיי אדם (כלל ט ס"א) והפני יהושע (ברכות יא, ב ד"ה בגמ') שהיא ברכת המצוות.
ובלבוש כתב (ס"ו) שבלימוד התורה שהמצוה וההנאה הן אחת שהמצוה היא לידע מה שלומד כמו שנאמר "ולמדו ליראה את ד' וגו'", וההנאה היא ג"כ שידע מה שלמד, א"כ הברכות הן גם ברכות הנהנין וצריך ברכה לפני הלימוד ולאחריו, וברכת 'אשר בחר בנו' היא ברכה ראשונה לפני הלימוד, ואילו ברכת 'לעסוק' היא ברכה אחרונה על הלימוד של אתמול, שהרי לא יכול היה לברך קודם השינה [שהרי מחוייב לעסוק בתורה עד שישתקע בשינה].
והגרי"ז מבריסק (חידושיו על הרמב"ם פי"א מהל' ברכות הט"ז) כתב בשם הגר"ח, שאין ברכת התורה ברכה על קיום המצוה, אלא הוא דין בפני עצמו שתורה צריכה ברכה כפי הנלמד מהפסוק "כי שם ד' אקרא הבו גדל לאלוקינו" [ונפקא מינה שאין צריך עמידה כברכת המצוות, וכן שנשים חייבות אף שהוי מצוה שאין הזמן גרמא].
השומע דברי תורה ב'נגן' לפני התפילה, האם צריך לברך ברכת התורה?
פסק השו"ע בהלכות ברכות (סימן מז סעיף ד) שהמהרהר בדברי תורה אינו צריך לברך ברכת התורה לפני כן. וכתב המשנ"ב (ס"ק ה) שהטעם כי הרהור לאו כדיבור דמי, וכתב שלפי זה יש להיזהר לאלו הלומדים בעיון מתוך הספר אחר שמברכים ברכת התורה, שיוציאוהו קצת תיבות בפיהם [אם לא מזכירים פסוקי ברכת כהנים כמו שנוהגים]. והביא המשנ"ב (ס"ק ז) שהגר"א חולק ומחמיר וסבירא ליה שאין להרהר כל זמן שלא ברך ברכת התורה, ומטעם שגם ההרהור בדברי תורה הוא מצוה [ראה בביה"ל ד"ה המהרהר].
ויש לדון לענין שמיעת דברי תורה האם אין זה כהרהור ויש לברך אף לדעת השו"ע שעל הרהור אין מברכים, או שהוא כהרהור ואין לברך.
ואכן דין זה לא הוזכר במשנ"ב. אבל האחרונים נחלקו בזה, השערי תשובה (ס"ק ג) כתב בשם שו"ת הלכות קטנות (ח"ב סי' קנט) שיברך, ששמיעה עדיפה מהרהור משום ש'שומע כעונה', מאידך, בשו"ת האלף לך שלמה (או"ח סי' לה) סובר שדינו כהרהור, ואין לברך.
והגר"ח קניבסקי (במכתב לעלון 'דרשו' גליון 3) כתב שכל השומע שיעור בדברי תורה ואפילו בקלטת או בטלפון, צריך לברך, לגר"א משום שצריך לברך על כל הרהור [וראה מה שכתבנו במוספים וביאורים על הביה"ל ד"ה המהרהר אולי תרצה לעזור לקוראים ולכתוב להדיא], ואף לחולקים על הגר"א, בשמיעה צריך לברך, וכמו שמוכח מדברי התוס' (ברכות כ, ב ד"ה כדאשכחן) ששמיעת דברי תורה היא מצוה בפני עצמה, ואין צריך שומע ומשמיע. ודעת הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה תפלה פ"ו ס"ה) שעל שמיעת דברי תורה צריך לברך, אך אם שומע דברי תורה מהקלטה יש להסתפק אם צריך לברך.
נער הנעשה בר מצוה – האם צריך לברך מיד בתחילת הלילה ברכת התורה?
כתב השו"ע בהלכות ברכות (סימן מז סעיף ז) שברכת 'אהבת עולם' פוטרת ברכת התורה אם למד מיד [לאחר התפילה] בלא הפסק. וכתב המשנ"ב (ס"ק יג) שפשוט שהוא הדין לברכת 'אהבת עולם' בתפילת ערבית, ונפקא מינה לאחד שישן ביום שנת קבע על מיטתו שהביא השו"ע (סעיף יא) שנחלקו בזה האם שנת קבע הוי הפסק, ומכל מקום טוב יותר שיכוון בברכת 'אהבת עולם' בערבית לפטור כדי לצאת ידי חובת כל הפוסקים.
נדון מעניין יוצא מהלכה זו לגבי נער שנעשה בר מצוה, ומיד בתחילת הלילה חלים עליו חיובים כאדם גדול, האם צריך לברך מיד ברכת התורה כיון שעכשיו התחייב במצות לימוד תורה כגדול?
בשו"ת ארץ צבי (סי' טז- יז) וכן הורה הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה תפלה פ"ו ארחות הלכה הע' 5) שיכוון בתפילת ערבית בברכת 'אהבת עולם' לצאת ידי חובת ברכת התורה, וכל זאת בתנאי שבשעת הברכה יזכור לכוון לפטור, אך לא די בכך שהיה כן בדעתו לפני התפילה. ואם לא כיוון לפטור, דעת הגרי"ש אלישיב (שבות יצחק נר שבת פ"כ אות ח) שלא יברך ברכת התורה, שמא לא הביא שתי שערות [אחרי שקיעת החמה, וכמו שכתב השו"ע לקמן סי' נה ס"ט, ומה שהביא קודם לכן אינן כלום] ועדיין חייב בתלמוד תורה רק מדרבנן, והרי כבר בירך בשחרית.
מאידך, דעת הגר"ח קניבסקי (דרך שיחה ח"א עמ' תצג) שאינו צריך לכוון בברכת 'אהבת עולם', כיון שגם כשקטן מקיים מצוה נחשב הדבר לקיום מצוה מהתורה, וכן כתב הגרי"י קניבסקי (קהלות יעקב ברכות סי' כד ס"ק ב) לענין קטן המברך ברכת המזון, אלא שסיים שעדיין צ"ע בזה.