יום חמישי י"ט בטבת תשע"ט
אֵילו נדרים ניתן להתיר בשבת?
מותר לידור נדרים בשבת. וכן מותר להתיר נדרים בשבת – אם יש בהתרת הנדר צורך לשבת. וכגון, שנדר שלא לאכול בשר, או שלא לשתות יין, (בטרם עשה כן בשבת זו), שדברים אלו מצוה הם בשבת; או שנדר שלא לאכול את החלות המיוחדות לשבת, או שלא לאכול מאכלים אחרים שהדרך לענג בהם השבת. וכן אם רגיל לישון בשבת, שאז השינה בכלל עונג עבורו, ונדר שלא לישון; או שנדר שלא ללבוש מלבוש הנצרך לשבת – מתירים את נדרו.
ולכתחילה יתירו את הנדר קודם השבת, אך בדיעבד, אפילו היה פנאי להתירו קודם השבת, יש להתירו בשבת. וכיון שיש בהתרת נדרים אלו צורך לשבת, מצוה להתירם בשבת. וכן מתירים נדרים שיש בהתרתם צורך מצוה, אף כשאין בהתרתם צורך לשבת.
[שו"ע שמא, א, משנ"ב א-ב, וביה"ל ד"ה אף; ביאורים ומוספים דרשו, ביאורים ומוספים דרשו, 1, 6 ו־8]
מהו הטעם שאסור להתיר נדרים בשבת?
כאמוּר, נדר שיש בהתרתו צורך לשבת, או צורך מצוה, מותר להתירו בשבת; אבל נדר שאין בהתרתו צורך לשבת, ולא צורך מצוה – אסרו חכמים להתירו בשבת.
ונחלקו רבותינו בטעם האיסור: יש אומרים שהוא מפני הטירחה שבדבר, שאינהּ לצורך שבת; ולכן התרת נדר לצורך השבת מותרת, וכן לצורך מצוה, דהיינו שהתירו את הטירחה לצורך מצוה.
ויש אומרים שאיסור זה כלול באיסור דרבנן לעסוק בעסקי חול בשבת, על פי הכתוב: "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג... וְכִבַּדְתּוֹ... מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ". ולכן, התרת נדר לצורך השבת מותרת; וכן לצורך מצוה, שהרי אין זה 'חפצך', אלא חפצי שמים.
ויש אומרים שטעם האיסור הוא מפני שמעמד ההתרה נראה כדיון בבית דין, האסור בשבת מדרבנן; ולצורך השבת התירוהו.
[שו"ע שמא, א, משנ"ב א, ושעה"צ א-ב; ביאורים ומוספים דרשו, 5]
איזה סיפור רצוי שאשה לא תספר לבעלה בשבת?
אשה שנדרה נדר מסוג הנדרים שיש ביד בעלה להפר, לכתחילה לא יספרו לבעלה על אודות הנדר בשבת, אלא אם כן יש בהפרת הנדר צורך לשבת. אך בדיעבד, אם בעלה שמע על אודות הנדר בשבת – רשאי להפרו בשבת, משום שאין בידו להפר אלא עד לסוף היום שבו שמע, ואם לא יפר בשבת, שוב לא יוכל להפר.
אולם, מפני כבוד השבת לא יאמר לה: "מופר לך", כדרך שאומר בימות החול, אלא יפר ויבטל את הנדר במחשבתו, ובפיו יאמר לה לעשות את הפעולה שאותה אסרה על עצמה בנדר; וכגון, אם נדרה שלא ללכת למקום פלוני, יאמר לה: "לכי למקום פלוני".
וכל האמור נכון גם לגבי נערה מגיל שתים עשרה עד גיל שתים עשרה וששה חודשים, אשר נדרה נדר מהסוג שיש ביד אביה להפר.
[שו"ע שמא, א, ומשנ"ב ג-ד; ביאורים ומוספים דרשו, 9-10]