באיזה אופן מותר לעשות ביום טוב מלאכה שאינה לצורך אוכל נפש? │ האם מותר להוציא ילד קטן לרשות הרבים ביום טוב?│ ומתי התירו לאדם להוציא לרשות הרבים את המפתח של הכספת?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות יום טוב במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ה', סימן תקי"ח סעיף א']
עשיית מלאכה שלא לצורך אוכל נפש
אף על פי שכתוב בתורה, 'אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו ייעשה לכם', ואם כן, איך מותר לעשות ביום טוב מלאכות שלא לצורך אוכל נפש ? מבאר המשנה ברורה, שכוונת התורה היא לומר, שמלאכות כאלו שבדרך כלל עושים אותם לצורך אוכל נפש, כמו, הוצאה, הבערה, שחיטה, אפייה, בישול, מותר לעשות אותם גם שלא לצורך אוכל נפש, אבל בתנאי שיש בהם צורך קצת, וכמו שהרמ"א מוסיף 'הצריכים לו קצת', ובביאור הלכה מביא מחלוקת ראשונים, באופן שזה לא לצורך כלל, כגון, אדם שמוציא אבנים, או אדם ששוחט דבר שאין לו בו שום צורך ביום טוב, האם יש בזה איסור דאורייתא או דרבנן ? ומביא הביאור הלכה, שדעת תוס' והרא"ש היא, שמלאכה שהיא ללא צורך כלל, אסורה מהתורה, ודעת רש"י, שהיא אסורה רק מדרבנן, ודעת הר"ן בדעת רש"י, שאין בה איסור אפילו מדרבנן, וכל האיסור מדרבנן שלא לצורך, הוא רק למי שמוציא אבנים, שבלאו הכי זה מוקצה, והביאור הלכה דן, שמלשונו של השולחן ערוך משמע כשיטת רש"י, שאפילו שלא לצורך כלל, מותר, רק הרמ"א מוסיף, 'הצריכים לו קצת', ויעויין בביאור הלכה בסוף דבריו.
הוצאת ילד קטן לרשות הרבים
מותר להוציא ילד קטן לרשות הרבים, וכל שכן לכרמלית, ולא רק באופן שאם לא יוציאו את הקטן הוא יבכה ויצטער שאז בוודאי מותר, אלא אפילו אם יכול להניח את הקטן אצל אמו והוא לא יבכה, בכל זאת, אם אביו מתגעגע אליו וישמח לטייל איתו, מותר להוציא את הקטן אליו, כיוון שזה שמחת יום טוב, וזה נקרא צורך היום, וכן מותר להוציא לולב כדי לצאת בו ידי חובה, וספר תורה כדי לקרוא בו, ומוסיף הביאור הלכה, שמותר להוציא מחזורים ושאר ספרים כדי ללמוד בהם ביום זה, ובביאור הלכה דן, מה הדין בשאר דבר מצוה שהם לא לצורך אותו היום, ומביא, שמשמע מכמה פוסקים שיש להחמיר בזה, ומביא בשם המרדכי בפרק א' במסכת ביצה, לעניין שריפת קדשים, שאפילו שזה מצוה, בכל זאת אסור, כיוון שמותר לעשות רק מצוה ששייכת לאותו היום.
הוצאת מפתחות ומחזורים לרשות הרבים
מותר להוציא את המפתח שסוגר בו את התיבה שבה נמצאים המאכלים או הכלים שצריך לאותו היום, וכן מותר להוציא את המפתח של התיבה שמונח שם כספו, באופן שחושש להניח את המפתח בביתו, והטעם שמותר הוא מכיוון שהוא דואג ומצטער על זה, ולכן נחשב הדבר צורך עונג יום טוב, ויש פוסקים שחולקים על זה וסוברים, שהותרה הוצאה רק לצורך אוכל נפש ממש, או לצורך מצוה לדברים השייכים לאותו יום, אבל לא בשביל הפסד ממון, ולכן נכון להחמיר לנהוג כמותם, ובפרט במקום שיכול למסור את הכלים או המפתח למי שהוא נאמן לו בביתו, שאז לפי כולם אסור, והמחזורים שהביא לבית הכנסת וחושש שיגנבו אותם, אפילו אם כבר הוא לא צריך אותם עוד ליום טוב, בכל זאת לפי כל השיטות מותר להביא אותם לביתו, כיוון שהתירו סופם משום תחילתם, כלומר, אם לא נתיר לו בסוף להחזירם לביתו, הוא לא יביא אותם בהתחלה לבית הכנסת, אבל המחזורים שמונחים כבר בבית הכנסת, אם הוא כבר לא צריך אותם ביום טוב, נכון שלא להחזיר אותם לביתו ביום טוב אפילו אם יש בזה חשש סכנה, משום שגם ככה אין חשש שהתירו סופם משום תחילתם.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א