יום שלישי ד' בתשרי תשפ"א
איזה כיבוי מוגדר כצורך 'אוכל נפש' לדעת השולחן ערוך?
לדעת השולחן ערוך, מלאכת 'הַמְכַבֶּה', מותרת ביום טוב לצורך 'אוכל נפש', כאשר הכיבוי מהווה חלק מתהליך הכנת האוכל, וכגון הנחת מאכל על גבי גחלים, הכרוכה בכיבוי הגחלים.
אולם, כיבוי אש העומדת לשרוף את המאכל, וכל שכן כיבוי אש שרק תגרום לכך שלא יהיה מקום לאכול בו, וכדומה – אינם מוגדרים כצורך אוכל נפש, כיון שאינם מסייעים להכנת המאכל, אלא רק מונעים נזק.
ולמרות ש'מכשירי אוכל נפש' שלא ניתן לעשותם בערב יום טוב, מותר לעשותם ביום טוב, אין היתר זה אמוּר אלא במכשירי אוכל נפש הקשורים במישרין להכנת האוכל, ולא במכשירי אוכל נפש שתפקידם רק למנוע נזק.
[שו"ע תקיד, א, ומשנ"ב ב-ד; ביאורים ומוספים דרשו, 4; וראה עוד שם]
האם מותר לכבות ביום טוב אש הגורמת להתפשטות עשן בחדר האוכל?
בהמשך לאמוּר: לדעת הרמ"א ואחרונים נוספים, כיבוי אש העומדת לשרוף את המאכל, או את המקום שבו ניתן לבשל את המאכל, או את כלי האכילה, ואף כיבוי אש העומדת לשרוף את מקום האכילה – מוגדרים כצורך 'אוכל נפש', ומותרים ביום טוב.
במה דברים אמורים? כשאין עצה אחרת מלבד הכיבוי, אולם, אם ניתן לגרום לכיבוי האש שלא בידיים, לחצוץ בין המאכל לאש, לבשל במקום אחר, להשיג כלי אכילה משכנים, או לאכול בבית השכנים – אסור לכבות את האש.
וכמו כן, אין ההיתר אלא באופן שהנזק למאכל, או למקום האכילה, הוא מוחלט; אך אם האש תגרום רק לחריכה מועטת של המאכל, או להתפשטות עשן במקום האכילה באופן שלא נוח לאכול בו – אסור לכבותה.
[שו"ע תקיד, א, משנ"ב ו-יא, ושעה"צ יא; ביאורים ומוספים דרשו, 7 ו־11]
הקטנת להבה קיימת והצתת להבה אחרת – איזו מהן יש להעדיף ביום טוב?
כאמוּר, לדעת הרמ"א, אש העומדת לשרוף את המאכל, ואין אפשרות אחרת להצלת המאכל ללא כיבויהּ – מותר לכבותה.
ונחלקו הפוסקים בנוגע למקרה שבו להבת הגז שבכיריים גדולה מדי, ותשרוף את המאכל, וניתן להקטינהּ – ופעולה זו נחשבת ככיבוי – ולחילופין, ניתן להצית להבה נוספת נוספת, קטנה יותר, ולבשל עליה את המאכל: יש אומרים, שמלאכת ההבערה עדיפה על פני מלאכת הכיבוי, ולכן עדיף להצית להבה אחרת.
ויש אומרים שאין עדיפות להבערה על פני הכיבוי, אלא שאם אחד מהם כרוך במספר רב יותר של מלאכות, יש להעדיף את האחֵר; ובנדוננו, יש להעדיף את הקטנת הלהבה, מפני שכיבוי להבת גז אסור רק מדרבנן, והצתת להבה אחרת אסורה מדאורייתא.
[ביאורים ומוספים דרשו תקיד, 1 ו־7]