יום שני ט"ו בחשוון תשפ"א
איזה איסור יש בדחיית קבורת המת מהיום ללילה?
כפי שלמדנו, אסור מדאורייתא להלין את המת ללא קבורה. מקור האיסור הוא במה שנאמר בתורה על הרוגי בית דין: "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא", ודרשו חכמינו ז"ל פסוק זה על כלל המתים, שהדוחה את קבורתם עד עלות השחר שלאחר מיתתם, עובר על לאו זה.
ויש אומרים, שאף הדוחה את קבורת המת מהיום ללילה נחשב כמֵלין את מתו ועובר על איסור זה; ויש מוסיפים, שבאופן זה מבטל גם מצוַת עשה של "קבור תקברנו ביום ההוא", אך יש שכתב שאין מצוַת 'ביום ההוא' אמוּרה אלא בהרוגי בית דין.
ויש אומרים, שהדוחה את הקבורה מהיום ללילה מבטל את מצוַת 'ביום ההוא', אבל אינו עובר על איסור 'לא תלין' אלא לאחר עלות השחר. וכן הלכה.
[ביה"ל ד"ה אבל; ביאורים ומוספים דרשו, 30]
האם מותר להשתמש בעפר שנערם על גבי קבר לצרכים אחרים?
מנהג ישראל מימי קדם, לערום ערימת עפר על גבי הקבר לאחר הקבורה, לכבוד המת, כדי שלא יעברו על הקבר וידרכו על גביו. ופעולה זו נחשבת כגמר מעשה הקבורה, ולכן מותר לעשותה גם כאשר קוברים את המת ביום טוב.
ונחלקו הפוסקים בנוגע לאיסור ההנאה מהעפר המשמש לקבורת המת, (ראה שולחן ערוך יורה דעה שסד), אם כל ערימת העפר בכלל האיסור, או רק כמוּת העפר הנדרשת לעיקר פעולת הקבורה, דהיינו, כיסוי המת בעפר.
וגם בנוגע למידה זו עצמה – דהיינו, כמוּת העפר הנדרשת לעיקר הקבורה – נחלקו הפוסקים אם דַי בשיכבת עפר בעובי כלשהו, או שעד לגובה של שלושה טפחים נחשב העפר כמשמש לקבורה.
[שו"ע תקכו, ד, ומשנ"ב כח; ביאורים ומוספים דרשו, 25-26]
מהו האיסור היחיד שהוּתר ביום טוב לצורך מת שאמוּר להיקבר במוצאי יום טוב?
כפי שלמדנו, לדעת השולחן ערוך מותר לעשות כל מלאכה ביום טוב שני לצורך קבורת המת; ויש מבני אשכנז שנהגו כדעה זו.
אולם, לדעת הרמ"א, אסור לישראל לעשות מלאכות דאורייתא לצורך הקבורה, כי אם במקרה שאין אפשרות לעשותן על ידי גוי, או במקרה שיוצרכו להמתין זמן רב עד להגעת הגוי, וקיים חשש לבזיון גוף המת.
ואף כאשר ניתן לעשות את המלאכות על ידי גוי, אלא שהמחיר אותו דורש הגוי בעבור עשיית המלאכות גבוה ביותר משליש מהמחיר המקובל, הרי זה נחשב כאילו לא ניתן לעשותן על ידי גוי.
ולכל הדעות, אסור לעשות אפילו מלאכה דרבנן, ואפילו על ידי גוי, לצורך המת, אלא כשקוברים אותו ביום טוב; אבל אם מתכוונים לקוברו במוצאי יום טוב – מותר רק לטלטלו, וגם זאת, בהגבלות שונות.
[שו"ע תקכו, א ו־ד, ומשנ"ב כה ו־ל; (וראה שם, ו ו־כח, ושעה"צ לח); ביאורים ומוספים דרשו, 24]