"ועל כן נקראת יראת חטא, כי עיקרה יראה מן החטא שלא יכנס ויתערב במעשיו מחמת פשיעה והתרשלות או מחמת העלם יהיה באיזה דרך שיהיה" (מסילת ישרים פרק כד)
אחד ממקורביו של הרה"צ רבי יצחק דוד גוטפרב זצ"ל, בן ישיבה יגע בתורה וירא ה', ניגש אליו פעם בליל ערב יום הכיפורים אור לט' תשרי בסערת הנפש, ואמר לו: "ר' יצחק דוד, אוי וויי! מחר בלילה כבר יום הקדוש, חרד אני מאוד".
תפסו רבי יצחק דוד בזרועו ואמר לו: "מה אתך? הרי עדיין הלילה הזה לפנינו, וצריך עוד לקרוא קריאת שמע וחייבים לצאת ידי חובה. הנצא ידי חובה? ומה עם תפילת ערבית? הנעמוד בשמו"ע לפניו יתברך כראוי? הבטוחים אנו שנוכל לכוון בברכה ראשונה של שמו"ע כראוי? והרי הכוונה בזה מעכבת! וכי כל זה אצלנו כמונח בקופסא? ומה לך כי דואג אתה דאגת מחר, כשעבודת וחובת ההווה עדיין ניצבת בפנינו!"
וסיים המספר, שדיבורים אלו העמידוהו על מקומו ונתיישבה דעתו.
(ע"פ ספר 'על העבודה')