"איך תטהר מחשבתנו אם לא נשתדל לנקותה מן המומים שמטיל בה הטבע הגופני?" (הקדמת מסילת ישרים)
שח מרן הגרמ"י ליפקוביץ זצ"ל: "נשאר בזכרוני מזמן שלמדתי בישיבה בתורת 'תלמיד' – והלוואי שתמיד היינו תלמידים – היו שניים שנחשבו לעילויים, ויצא לדבר בלימוד עמהם. אחד מהם היה שקדן עצום והיו לו ידיעות עצומות, אך המידות הרעות הטו אותו לכיוון אחר – למידת הגאווה, לרצון ותאוה להתבלט.
"כשדיבר בלימוד, מידותיו התחילו לפעול, ומשאמר דבר היה עומד על דעתו ומביא הוכחה לדבריו מרוב ידיעותיו, אך ההוכחה היתה רחוקה מהנידון כרחוק מזרח ממערב, וההוכחה השניה עוד יותר עקומה מן הראשונה, וכן הלאה. ראו שבוערת אצלו שלהבת אש של תאות הניצחון. ככל שהוסיף להביא ראיות, הוסיף עקמומיות, ולמעשה, במשך התקופה לא יצא ממנו מה שהיה צריך לצאת ממנו, כי היה חסר לו המידה של 'מודה על האמת'.
(פניני דעת)