כאשר מרן רבי אהרן לייב שטיינמן זצוק"ל, נטל את מקלו ותרמילו ועבר מארץ לארץ ומעיר לעיר, לכבוד שמים, יהודים רבים קיבלו אפשרות להיכנס אליו באופן פרטי, חלקם לברכה ואחרים לעיצה. בכוחותיו הדלים התאמץ לקבל כל אחד בסבר פנים יפות.
ביניהם היה עשיר ירא שמים ששאל מה עליו לעשות:
אני מחזיק כולל במונסי וכולל בא"י, יש לי אפשרות לתת אלף דולר חודשי לאברך, או לכמות כפולה של אברכים חמש מאות דולר? הוא העצים את השאלה: יש צד שכדאי לתת רק חמש מאות, כי בכך יהיה לאברך טעם של 'תורה מתוך הדחק' (כידוע שמרן היה מפליג תמיד בעוצם זכותם וגדלותם של אברכים הלומדים 'תורה מתוך הדחק', והעמידם ברום המעלה).
רבי אהרן לייב שהמשיך במאמציו להשרות אוירה נעימה הסתכל עליו והתעניין בחמימות:
האם יש לך מקל בבית? כן, יש לי מקל גדול (השיב הגביר בחיוך).
אולי גם תרביץ לאברכים עם המקל, שיטעמו ויהיה להם 'תורה מתוך יסורים', לא רק 'תורה מתוך הדחק וכי אתה דואג לאברך שילמד תורה מתוך הדחק?! התשובה היתה ברורה.
האם צריכים הרבה אנשים עשירים?
בעת ביקורו בלונדון, ניגש אליו יהודי יקר והתאונן: "מדוע כל כך הרבה אברכים לומדים כל היום בארץ ישראל? האם לא יהיה טוב יותר אם יותר צעירים יעבדו לפרנסתם?"
"מה אתה עושה לפרנסתך?" – שאלו
"אני בעלים ומנהל של עסקי נדל"ן, ענה האיש.
"האם אתה שואל את עצמך האם יש לי מספיק נכסים או כסף, ואם יש לי די והותר, האם אתה שואל את עצמך מדוע אתה ממשיך לצבור יותר?" שאל רבי אהרן לייב
"האם אי פעם שאלת מדוע יש כל כך הרבה אנשים עשירים? האם אין די עשירים בארה"ב שצריכים גם באירופה?"
המשיך בחביבות לא בכעס: בעיר הולדתי בריסק, היו פחות מחמישה אנשים עשירים – בעיר של יותר מ-20,000 – תושבים יהודים. אולי הקב"ה נתן לכלל ישראל כיום שפע של עושר כדי לתמוך במי שראוי ללמוד כל היום. אם הפילנתרופים אומרים שיש יותר מידי אברכים, הקב"ה יכול לפתע לומר שיש יותר מידי פילנתרופים – ולעשות תיקון פיננסי בעשירות העולמית…
העולם יסתדר בלעדיך
הכניסו לחדרו של מרן רבי אהרן לייב שטיינמן זצוק"ל עסקן איכותי, שהיה שקוע ראשו ורבו בפעילויות ציבוריות רבות, עד שהפקיר את בריאותו, כמעט לא ישן, לא אכל מסודר, לא שתה כמעט, עישן הרבה על מנת לפרוק את הלחץ שהיה נתון, ולהרבות בלחץ נוסף.
מרן התעניין בו ובפעילותו הציבורית, שאל אותו פרטים והקשיב, וכששמע מפיו שאכן מפקיר את עצמו פנה אליו: וכי אתה חושב שכל העולם עומד עליך?!
היהודי ענה בפשטות, כי אכן העניינים שעוסק בהם עומדים עליו ועוד ממתינים לו תחומים נוספים למען הציבור. (הוא היה סבור כך באמת שהמצב מחייב אותו)
"תאמר לי האם אחרי ה'מאה ועשרים שלך' העולם ימשיך להתקיים?" – התעניין רבי אהרן לייב השיב העסקן: "כן".
"אם כך, מכאן ראייה שהעולם לא עומד עליך…" – אמר לו, ונתן לו מרן להבין שעליו לדאוג לבריאותו.
(עלון בצילא דמהימנותא חכימא דיהודאי מתוך קובץ גליונות סוכות תשפ"א)