השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
מדוע בהמה של שותפים שנשחטה ביו"ט וחילקו אותה היא כרגלי שניהם ומותר להוליך אותה רק למקום ששניהם מותרים, ואילו חבית יין של שותפים שחילקו אותו יכול כל אחד להוליכה להיכן שירצה? • שאל כלי מחברו האם הוא כרגלי השואל או כרגלי המשאיל? • אשה ששאלה תבלין מחברתה כדי להניחו בתבשיל להיכן מותר לה להוליך את התבשיל? • בור מים כרגלי מי הולכים בזה? • ומה הדין בגשמים שיורדים מערב יו"ט סמוך לעיר? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימן שצ"ז סעיף י' –סעיף ט"ו במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
בהמה ששייכת לשני שותפים, ושחטו אותה ביו"ט, וחילקו אותה ביניהם, הבהמה נשארת ברשות שניהם, ושותף אחד לא יכול להוליך את חלק הבהמה שהוא קיבל, אלא לתחום שגם חבירו יכול ללכת לשם, אבל אם לקחו חבית של יין, וחילקו אותה בין שניהם ביו"ט, הדין הוא, שכל שותף יכול להוליך את כמות היין שהוא קיבל מהשותפות, לכל מקום שהוא ירצה, ואע"פ שבכניסת יו"ט היין היה ברשות שניהם וחילקו אותו רק ביו"ט, וא"כ היין קנה את השביתה של שניהם, ומדוע כשחילקו את היין ביו"ט, כל אחד יכול להוליך את חלקו ומנתו לתחום שלו? מבאר המ"ב, שיש ברירה, והוברר הדבר, שכבר בכניסת יו"ט, החלק הזה שהשותף קיבל, זה היה החלק שלו מעיקרא, וממילא יכול להוליך את היין שקיבל לכל מקום כפי התחום שלו.
אבל א"כ, מדוע ברישא של הסעיף לגבי בהמה ששייכת לשני שותפים, אנחנו אומרים, שאם חילקו את הבהמה ביו"ט, כל שותף יכול להוליך גם את החלק שהוא קיבל, רק כפי החלק של חברו, ולא אומרים שהוברר הדבר למפרע שזה כבר החלק שלו, והוא יכול להוליך את החלק בבהמה שהוא קיבל כפי התחום שלו, מה ההבדל בין הרישא לסיפא? ומבאר המ"ב, שלגבי בהמה, גם אם נאמר שהוברר הדבר למפרע שהחלק הזה של הבהמה הוא באמת היה חלק שלו כבר מערב יו"ט, זה לא יועיל, כיוון שהבהמה היא אחת, וכל חלק וחלק שבה יונק מכל הבהמה, נמצא א"כ, שהחלקים שלו ינקו גם מהחלק של חברו, וא"כ, גם אם נאמר שהוברר הדבר למפרע, אבל הוא לא יכול להוליך את החלק שקיבל בבהמה, אלא רק כפי רגלי שניהם, כי בכל חלק וחלק מעורב הכח של שניהם, משא"כ בחבית שלא מדובר בבעל חי, החלק שיצא לחלקו, הוברר שכבר היה שלו מערב יו"ט, ומותר לו להוליך את יין לפי התחום שלו.
באופן עקרוני, כלי של שאילה הרי הוא כרגלי השואל, ואדם ששאל כלי מחברו מערב יו"ט, אבל הוא לא משך את הכלי לרשותו עד יו"ט עצמו, נמצא א"כ, שהשאילה לא נקנית לשואל עד יו"ט, ובכ"ז הדין הוא, שהכלי הוא כרגלי השואל ולא כרגלי המשאיל, וטעם הדבר מבאר המ"ב, מכיוון שהמשאיל הבטיח מערב יו"ט להשאיל לשואל את הכלי, העמידו ברשותו בבין השמשות, ולכן אפילו שהשואל לא משך את הכלי עד יו"ט עצמו, כיוון שהמשאיל הבטיח לשואל שישאיל לו, כבר מערב יו"ט המשאיל העמיד את הכלי ברשותו של השואל, שיקנה שביתה כפי התחום של השואל.
אם השואל שאל את הכלי ביו"ט עצמו, אע"פ שדרכו של השואל לשאול את הכלי בכל יו"ט, אבל מכיוון שהשואל שאל את הכלי שלא בערב יו"ט אלא ביו"ט עצמו, הדין הוא, שזה לא כרגלי השואל, והטעם, כיוון שהמשאיל חשב, אולי השואל כבר הסתדר ושאל ממישהו אחר ולא ממני, ולכן לא הקנה לו את הכלי מערב יו"ט שיעמוד ברשותו לעניין שביתה.
אשה שלשה עיסה או מבשלת תבשיל, ושאלה מחברתה איזה שהוא תבלין, או מים ומלח לעיסתה, העיסה והתבשיל כרגלי שתיהן, כיוון שמעורב בעיסה או בתבשיל גם חלק של חברתה, ולא יכולה להוליך את העיסה או התבשיל, אלא רק למקום ששניהם יכולות ללכת לשם, ולא למקום שרק אחת יכולה ללכת לשם.
גחלת היא כלי כמו כל הכלים, ואם לקח מחברו גחלת ביו"ט, יוליכנה רק כרגלי הנותן, שמכיוון שבכניסת יו"ט הגחלת הייתה ברשות בעליה, היא קנתה את שביתת הבעלים, אבל אם אדם לקח אש מחברו, והאש הייתה בכניסת יו"ט אצל חברו, יכול להוליך את השלהבת להיכן שהוא רוצה, ואומר המ"ב, ששלהבת זה לא כלי, והיא לא קונה שביתה בשום מקום, וממילא אם לקח אותה ביו"ט עצמו, מוליך אותה להיכן שרוצה, ושלא כבגחלת שהיא כלי.
בור של יחיד, המים שבתוכו קונים את השביתה של הבעלים של הבור, ובור המשותף לכל אנשי העיר, המים שבבור כרגלי אותה העיר, ובור של הפקר, הוא כרגלי הממלא, ומי שממלא מים אפילו ביו"ט עצמו, יכול להוליך אותם להיכן שירצה, והטעם מבאר המ"ב, שמכיוון שזה של הפקר, מי שמגביה את המים, הם נהפכים להיות ברשותו, והוברר הדבר למפרע, שכבר בבין השמשות, המים היו מיועדים לאותו ממלא, וגם אם אותו ממלא נתן את המים למישהו אחר, בכ"ז הם קנו את שביתת הממלא, וממשיכים להיות באותה שביתה, וכל זה במים מכונסים, אבל מים שהם זורמים וכמו מעיינות, הם לא בשביתת אף אחד, גם אם מדובר בבור של יחיד.
בור של אנשי העיר, מבאר המ"ב, שאם יבוא אדם מעיר אחרת וירצה לשאוב מים מהבור של אנשי העיר, אינו יכול להוליך את המים האלו אלא לתחום של כל אנשי העיר, ומספיק שאחד מבני העיר עירב רק לרוח מזרח, שהוא כבר לא יכול להוליך את המים האלו אלא רק לרוח מזרחית, אבל אנשי העיר יכולים להוליך את המים לכל רוח אע"פ שאחד מהם עירב לרוח אחת בלבד.
נהרות המושכים שהמים זורמים מהם אע"פ שהם לא נובעים מהם, וכן מעיינות הנובעים אע"פ שהמים מכונסים ולא זורמים, הרי הם כרגלי הממלא, ולא קנו שביתה, וטעם הדבר מבאר המ"ב, שכיוון שהם ניידי, לא קנו שביתה אצל בעליהם והרי הם כרגלי הממלא, ואם היו באים מחוץ לתחום אל תוך התחום, אע"פ שהם לא היו בתחום הזה בשבת או ביו"ט, ממלאים מהם, כיוון שהם לא קנו שביתה כלל חוץ לתחום, שהרי הם ניידי.
אומר המ"ב, גשמים שיורדים מערב יו"ט סמוך לעיר, וכ"ש בעיר עצמה, הרי הם כרגלי אנשי אותה העיר, משום שהם סמכו דעתם עליהם, אבל כשירדו ביו"ט, הרי הם כרגלי הממלא, שמכיוון שאנשי העיר לא סמכו על המים האלו מערב יו"ט, הרי המים האלו לא היו ברשותם מערב יו"ט, וממילא הם לא קנו את שביתת אנשי העיר.