יום חמישי כ"ח בכסלו תש"פ
אדם שלווה חמץ מחבֵרו רגע לפני זמן הביעור בערב פסח – האם חייב לפרוע את ההלוואה?
ישראל שהלווה חמץ לחבֵרו בערב פסח בסמוך לזמן הביעור, חייב הלוֹוֶה לפורעהּ – למרות שאילו לא הלווה את החמץ היה המלווה מחויב לבערו, ואם לא, היה נאסר בהנאה – כיון שההלוואה התבצעה בזמן שהחמץ נחשב ל'ממון' ככל חפץ אחר.
ואם הלוֹוה לא ביער את החמץ, אינו יכול להחזירו לאחר הפסח ולומר למלווה: "הרי שלך לפניך", כיון שברגע שלווה את החמץ יצא החמץ מרשות המלווה, ואינו חייב אלא את דמי החמץ.
ואם הלוֹוֶה הוא גוי, והחזיר לו לאחר הפסח את אותו החמץ – יש מתירים לישראל לאוכלו, משום שזהו חמץ של גוי שעבר עליו הפסח; אבל יש אוסרים, משום שהחמץ נראה כחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח, ויש להחמיר כדעה זו.
[שו"ע תנ, א, ומשנ"ב א]
הלוֹוֶה מאכל משכנו ועד למועד הפרעון התייקר מאוד – האם מותר להחזיר מאכל זֵהה לזה שלווה?
מדאורייתא, מותר ללוות כל דבר על מנת להחזיר דבר דומה, שהרי מחזיר את מה שלווה. אולם, מכיון שלפעמים מתייקר הדבר בין מועד ההלוואה למועד הפרעון, ונמצא שהלוׁוֶה מחזיר דבר ששוויו רב יותר מזה שלווה, והרי זה כריבית – אסרו חכמינו ז"ל כל הלוואה של דבר תמורת דבר, מלבד המטבע המקומי. איסור זה מכונֶה 'סְאָה בִּסְאָה'. ברם, אם הדבר מצוי בשוק ומחירו קבוע – מותר להלוותו; והיתר זה מכונֶה: 'יָצָא הַשַּׁעַר'.
וכמו כן, בכמוּת מועטה, כגון אלו שרגילים שכנים ללוות זה מזה, אין איסור 'סאה בסאה'; ואף אם התייקר הדבר בינתיים, מותר להחזירו. ויתֵרה מזו, אף אם אירע שהדבר התייקר, באופן שהפרש המחירים בין שעת ההלוואה לשעת הפרעון הוא במידה כזו שהדרך להקפיד עליו – מותר להחזירו, היות וההלוואה נעשתה בהיתר.
[משנ"ב תנ, ב; ביאורים ומוספים דרשו, 3 ו־5; וראה שם, 4]
מה הם התנאים הנדרשים לעשיית שותפות עסקית עם גוי?
נאמר בתורה: "וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים... לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ". ופירשו חכמינו ז"ל שאסור לגרום לאחרים, ואפילו לגוי, להזכיר שֵׁם עבודה זרה; ולכן אסור לעשות שותפות עסקית עם גוי, מחשש שיתחייב לו שבועה, ויִשָּׁבע בשם עבודה זרה. וכן נפסק בשולחן ערוך.
וכתב הרמ"א, שיש המקֵלים בכך, משום שבזמננו הגויים נשבעים במשותף בשם שמים ולהבדיל בשם עבודה זרה, ואין איסור לגרום לגוי להזכיר שם עבודה זרה ב'שיתוף'; ואף איסור 'לפני עוֵּר' אין בדבר, משום שעבודה זרה ב'שיתוף' אסורה רק לישראל ולא לגוי.
ובאופן שסיכמו בתחילת השותפות שבכל ויכוח יכריע בורר המוסכם על שניהם ללא חיוב שבועה – מותר להשתתף עם הגוי לכל הדעות, שהרי לא יבואו לידי שבועה.
[ביאורים ומוספים דרשו תנ, 10]