השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
שבת בשדה והניח ע"ת שמסתיימים בתוך העיר עד היכן מותר לו ללכת? • הניח ע"ת בשדה בסוף אלפיים אמה לאיזה כיוון מותר לו ללכת? • ועד כמה יכול ללכת ברוחב העיר? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ד' סימן ת"ח סעיף א' בדברי הרמ"א במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
בחלקו הראשון של סעיף א', מדובר על העניין של עירובי תחומין, אדם ששבת בתוך העיר, מקבל את כל העיר, וחוץ לעיר אלפיים אמה, ואדם ששבת בשדה, יש לו ד' אמות, וחוץ לד' אמות אלפיים אמה לכל רוח, ואדם שצריך ללכת יותר מאלפיים אמה, יכול לעשות זאת ע"י עירובי תחומין, ע"י שהולך לסוף התחום ממקום שביתתו, דהיינו, לסוף אלפיים אמה, ומניח שם מזון שתי סעודות, וזה מקנה לו אלפיים אמה נוספים, כיוון שע"י שהניח שם מזון שתי סעודות, נחשב הדבר ששבת שם, ועי"ז הוא מקבל ממקום שביתתו, אלפיים אמה לכל רוח, אבל יש בזה גם חומרא ולא רק קולא, השו"ע סובר, שאם אנחנו מחשיבים כמו שהוא קנה שביתה במקום בו הוא הניח עירובי תחומין, א"כ, הוא מקבל משם אלפיים אמה לכל רוח, ואינו יכול לחזור לעיר ממנה הוא יצא, רק עד המקום בו יסתיימו אלפיים אמה, ולכן, אדם שהלך לסוף העיר וספר אלפיים אמה, והניח עירובי תחומין לצד מזרח, קנה בזה שביתה, אבל אם רוצה לחזור לעיר, אינו יכול אלא עד המקום בו מסתיימים האלפיים אמה, וכך שיטת השו"ע.
הרמ"א חולק על דבר השו"ע הנ"ל וסובר, שאם מדובר בעיר שהוא ישן בה (השעה"צ מסתפק, אולי מספיק מה שהוא נמצא בבין השמשות בעיר הזאת) זה סיבה שהוא יוכל ללכת בכל העיר, ולא צריך לעצור במקום בו מסתיימים האלפיים אמה, כיוון שישן בתוך העיר, נחשבת כל העיר כד' אמות לעניין שיהיה מותר ללכת בכולה, וכ"ש שיהיה מותר לחזור לביתו שבעיר, אבל אסור ללכת מחוץ לעיר כמו התחום של העיר, אלא צריך לסיים בעיר עצמה שהיא כד' אמות ולא יותר, ואומר המ"ב, שאדם ששבת בשדה והניח עירובי תחומין, והאלפיים אמה מסתיימים באמצע העיר, צריך לסיים שם ואסור לו ללכת בכל העיר.
עוד אומר הרמ"א, לעיל בשו"ע מבואר, שאם העיר מובלעת בתוך התחום האלפיים שלו, דהיינו, באופן שעירב לצד מזרח, ויש לו אלפיים לצד מזרח ואלפיים לצד מערב, אם העיר מובלעת בתוך האלפיים, האלפיים מסתיימים בסוף העיר, וכל העיר נחשבת כד' אמות , ונ"מ, באופן שהעיר בגודל של אלף אמה, העיר נחשבת כד' אמות בלבד, והוא מקבל עוד 996 אמות מחוץ לעיר, ואומר הרמ"א, שיש גם עיבור לעיר, ולא צריך שגם העיבור יהיה מובלע בתוך התחום, כי אמנם העיבור הוא חלק מהעיר, אבל רק לקולא ולא לחומרא, ולכן אם העיר עצמה מובלעת בתוך התחום, כל העיר כד' אמות, והוא מקבל את תשלום האלפיים מחוץ לעיר.
אדם שקנה שביתה בשדה, והניח עירובי תחומין לסוף אלפיים, הוא יכול ללכת רק לכיוון שבו הוא הניח את העירובי תחומין אלפיים נוספים, ולכן, אם הניח לכיוון מזרח, יש לו עוד אלפיים לכיוון מזרח, אבל לרוחב אין לו כלום, אלא רק את מקום השביתה שלו, דהיינו, המקום שבו הוא היה הוא מקבל ד' אמות, ועוד אלפיים אמה, ומרבעים את האלפיים אמה האלו, ואת הרוחב של האלפיים אמה יכול ללכת, ולא יותר מרוחב המקום שבו הוא קנה את השביתה, ולכן, אם שבת בבין השמשות בתוך עיר, מהלך את כל רוחב העיר ולא יותר, ואם קנה שביתה בבין השמשות בשדה, הוא מקבל עוד אלפיים אמה על הד' אמות לכל רוח, ומרבעים את האלפיים אמה האלו, ורק את זה הוא יכול ללכת, ולא יכול להתפשט לצפון ולדרום יותר מהריבוע שהוא קיבל, וכנגד פניו מכיוון מזרח הוא מקבל עוד אלפיים ממקום קניית השביתה, וגם שם זה כנגד הרוחב של מקום השביתה, ולא יותר מכך.