היום נלמדים שני הסעיפים האחרונים בכלל ו' מהלכות לשון הרע. בסעיף י"א חוזר ה'חפץ חיים' ומסכם, כי מה שאמרו שצריך לחוש ללישנא בישא, הכוונה רק לשמור עצמו מנזק, אבל חלילה לעשות שום מעשה, לגרום לו נזק, בושה וכדומה, וכל שכן שאינו יכול לפטור עצמו מחיוב כלשהו שהוא חייב לו.
בהגה"ה מצייר ה'חפץ חיים' דוגמה מצויה לכך, כגון שיש בעיר אנשים שמוחזקים לעניים וצריך לתת להם צדקה, ואחד הוֹציא עליהם דבה שבאמת אינם עניים, ורק עושים עצמם כעניים, ובכך גורם שהרבה אנשים יפסיקו לתמוך בהם, וכותב: "על פי דין תוֹרה הוא עולה רבה, כי דבר זה נכנס בכלל מקבל לשוֹן הרע ממש". כי על פי תורה העני הזה עדיין עוֹמד בחזקתו מקדמת דנא שהוא עני, כל זמן שלא הוכח ההיפך. ורק צריך לחוש לדברי המספר ולבדוק את הדברים.
בביאורים ומוספים הביאו שיש מוכיחים מלשון ה'חפץ חיים', שמדובר דוקא במי שכבר הוחזק כעני, אבל אחד שהגיע זה עתה ולא הוחזק כלל כעני, לכאורה מותר לחשוש ולהפסיק לתת לו נדבות עד שיבררו הדברים. וכן מי שהתבקש ע"י אשה עניה לאסוף כסף בבית מדרש עבור הכנסת כלה וכדו', ולאחר שהתחיל לאסוף אמר לו אחד שאשה זו רמאית, אזי אם לא הוחזקה בעיר זו כעניה, מותר לו לחשוש לדברים ולעכב את המשך איסוף הכספים עד שיברר הדברים לאשורם.
דוגמה נוספת לכך שאסור לאדם לפטור עצמו מחיובו כלפי הזולת בגלל לשון הרע, מביאים בביאורים ומוספים: אדם ששמע על אחד מעובדיו שאינו עובד כראוי, אסור לו לפטרו על סמך זאת או לעכב משכורתו [אמנם אם רוצה לפטרו בסוף החודש או בסוף השנה כשנגמר חוזה העבודה אתו, יש שכתבו שמותר, ראה שם הרחבה בענין זה].
בסעיף י"ב כותב ה'חפץ חיים' מהו תיקונו של אדם שעבר ושמע לשון הרע והאמין בלבו – "שיתחזק להוציא הדברים מלבו שלא להאמינם, ויקבל על עצמו על להבא שלא לקבל עוד לשון הרע על אדם מישראל, ויתוודה על זה. ובזה יתקן הלאווין והעשין שעבר על ידי קבלת לשון הרע".
בביאורים ומוספים מביאים מדברי ה'חפץ חיים' לקמן, כי האופן לעשות כן הוא על ידי שיתבונן כי החשוד לספר לשון הרע, חשוד גם לשקר, להחליף ולהוסיף. ועוד הוסיף לקמן שכל שינוי בפרטים יכול לשנות את כל המשמעות, ואם חסר לו את הרקע של הסיפור, יתכן שאין הדבר כפי שהתקבל. וכבר נתן ה'חפץ חיים' עצה נפלאה לעיל, שאם מצליח לדון אותו לכף זכות באופן שאינו מתבזה בעיניו, מותר לו להאמין לעובדות ששמע, כיון שסוף-סוף אין כאן גנאי על אותו פלוני.
עוד מציינים בביאורים ומוספים, שה'חפץ חיים' אינו מזכיר כאן צריך לבקש מחילה מאותו פלוני שעליו שמע את הלשון הרע. ויש שכתבו הטעם לכך, שאיסור זה אינו כעבירה שבין אדם לחברו לענין שיצטרכו מחילה עבורו, אלא אם כן הלך מחמת הסיפור ששמע וציער את חברו, שעל הצער שגרם לו יצטרך לבקש מחילתו. ומטעם זה יש שהוסיפו, שאף אסור לבקש מחילה, כי בכך יגרום לחברו צער ועגמת נפש, ולפעמים יש בזה גם איסור רכילות, שהרי חברו יכול להבין מיד מי הוא שסיפר הדברים.