"אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף… אָז תָּבִין יִרְאַת ה' וְדַעַת אֱלֹקִים תִּמְצָא". ידוע שבעניני הכסף שומר האדם כספו שמירה יתירה שלא יאבד ממנו, וכן הוא בעניְני עבודת השי"ת – שמעט סחורה שיש לו, תורתו ומצוותיו, צריך לשומרהּ שמירה יתירה שלא תאבד ממנו; וכידוע שאם לא ישמור האדם את פיו מלשון הרע ורכילות ושארי דיבורים אסורים, ואין מעצור לרוחו, תמיד ירדו תורתו ומצוותיו לטמיון, כי שורה עליהם רוח הטומאה, ואין שוות כלום, כמו שכתבו הספרים הקדושים.
ועל כן צריך להיות ממש כמו שומר; וזו היא כוונת הכתוב: מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים… נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה, ולכאורה היה לו להכתוב לומר "לא ידבר בלשונו רע ובשפתיו לא ידבר מרמה", אלא, שכל זמן שאינו עושה עצמו כמו שומר ממש, להשגיח תמיד על פתחי פיו, לא יועיל מאומה. וכן כתוב: שֹׁמֵר פִּיו וּלְשׁוֹנוֹ שֹׁמֵר מִצָּרוֹת נַפְשׁוֹ. והכל על הכוונה הזאת –שלא יהיה לו היסח הדעת בעת שהוא פותח פיו לדבר".
[תורת הבית פרק יא]