"נמצא בכמה מקומות בדברי חכמינו ז"ל שכשהאדם עושה מצוות מקבל השי"ת נחת ושמחה מזה, וכן להיפך חס ושלום, בעוונות, הקב"ה מצטער מזה.
ואמרתי טעם לזה – שידוע שישראל הם לה' בבחינת בנים, ככתוב: בָּנִים אַתֶּם לַייָ אֱלֹהֵיכֶם; והנה, האדם בעצמו כשעושה איזו מצוה, קשה לו להשיג שמחה גדולה על ידי מה שעתיד להיות כאילו הוא עכשיו ממש, אבל לא כן הקב"ה, שהוא למעלה מגדר הזמן, והוא רואה דבר העתיד כאילו הוא עכשיו, ורואה גודל התענוג שיהיה לו לעתיד, והוא שמח בזה כאב שרואה שעלה בנו לגדולה.
וכן להיפך, כשאדם עושה עוון, הקב"ה רואה את גודל העונש שיהיה לו בגיהנום ומצטער מאוד מזה, כאב שרואה שבנו נופל לתוך כבשן האש, היש לך צער גדול מזה?! ועל כן יש לו לאדם להזהר מאוד בעוונות, כדי שלא יגרום הצער להקב"ה, מלבד עונשו העתיד".
[תורת הבית פרק ח]