"אך ההערה לכל ההמון, הנה הוא בענין השכר ועונש עצמם, בראות עומק הדין עד היכן מגיע, אשר באמת ראוי להזדעזע ולהתחרד תמיד… עוד אמרו (יבמות קכא, ב; בבא קמא נ, א) וסביביו נשערה מאד (תהילים נ, ג), מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם חסידיו כחוט השערה".
מסופר על רבנו הגר"א [עיין ספר הגאון ח"א] כי פעם הגישה לו אשתו בשבת קטניות בתוך שרביטיהן הלחים לאכילה, כדי לזכותו בברכה נוספת ויוכל להשלים למאה ברכות ביום. נטל רבנו מן הקטניות ופירקן, ברר את הגרעינים מתוך קליפתם ואכלם.
אחר כך בתוך כדי שיחה או לימוד, אירע שנגע בקליפה המוקצית שלא במתכוון, ומיד נזדעזע בכל גופו והתעלף. כאשר העירו אותו מעלפונו ושוב נתגלו הקליפות לנגד עיניו, שב והתעלף.
רעייתו הצדקנית חשה במתרחש ומיד התעשתה. היא נטלה מן הקליפות ואכלתן לפניו על מנת להפיס דעתו. ואכן משנוכח לראות במו עיניו כי גם אלה ראויים לאכילה, שבה רוחו אליו ונתיישבה דעתו.
ועיין ספר יראה ודעת להגה"צ ר' יהודה זאב סגל ראש ישיבת מנצסטר (עמוד צ"ז) שהוסיף שם: אבי ע"ה סיפר לי בשם זקנים, שהגר"א היה כה בריא וחזק עד שאמרו הרופאים כי לפי חוזק גופו היה יכול לחיות שלש מאות שנה. הוא כמעט לא אכל וכמעט שלא ישן, אבל היה אדם בריא. ואע"פ כן כאשר נגע בקליפה התעלף.
(הרב אהרן דוד גולדברג, קונטרס משיבת נפש, ישיבת טעלז – אוהיו תשע"א)