קמחא דפסחא
מרן ה'בית יוסף' זצ"ל פתח הלכות הפסח בהלכה: "שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלושים יום" (ארח חיים תכט, א), והוסיף הרמ"א זצ"ל: "ומנהג לקנות חטים לחלקן לעניים לצורך פסח". ובספר 'מראה אש' (אות צד) מסופר, שהצדיק רבי מרדכי מנדבורנא זצ"ל התגורר בשעתו בקרעסטיר, ושמע שאדם עומד לנסוע אל הצדיק רבי צבי הירש מליסקא זצ"ל, בעל 'אך פרי תבואה'. שלח אחריו, ובא. אמר לו: "אתה עומד לנסוע אל הרבי מליסקא?"
אישר האיש. אמר לו: "תאמר לרבי, שיש לי קושיא –
"המחבר כותב ששואלים בהלכות הפסח, וכותב הרמ"א: ומנהג לקנות חטים. ולכאורה אלו שני עניינים שונים, הדרשה, והעזרה לעניים. מה ראה הרמ"א להסמיכם בוא"ו החיבור ולצרפם יחדיו?"
והוסיף: "כשיעיין בקושיא, תאמר לו גם התירוץ –
"שאמר הרמ"א: מה לי ולדרשתו, ידרוש או לא, העיקר שיהיה לעניים מה לאכול!"…
הגיע היהודי לליסקא, ומסר דברי הרבי מנדבורנא.
שתק הרבי מליסקא.
כשהלך הרבי מליסקא לשאוב 'מים שלנו' לאפיית מצות המצווה, ראה אשה ממררת בבכי. שלח שישאלו לסיבת בכיה. התייפחה שאין לה מצות לפסח –
כשאפו, לא היה לה קמח, עכשיו כשהשיגה קמח כבר לא אופים.
אמר: "לכך רמז לי רבי מרדכי'לה!"
שאב 'מים שלנו' ואמר: "איש לא יתפזר, אנו הולכים כעת לאפות עבורה מצות!"…
ועכשיו, לפני שאספר כמה מעשים, אספר סיפור כהקדמה נחוצה:
רבן של ישראל, ה'חפץ חיים' זכר צדיק וקדוש לברכה, חבר ספרים רבים לזיכוי הרבים, ספרי הלכה ומוסר לרוב. בעצמו היה מסבב בקהילות ישראל ומציעם למכירה. בכל מקום בואו היה עולה לדרוש בפני עם ועדה בדברים היוצאים מן הלב. בעיקר דרש בשני נושאים: שמירת שבת קודש וידיעת הלכותיה, ומזכיר היה דברי ה'יערות דבש' (ח"ב דרוש ג, המובאים ב"משנה ברורה" בפתיחה להלכות שבת) ש"מי שלא למד הלכות שבת על בוריין פעמים ושלוש, לא יוכל להימלט שלא יקרה לו חילול שבת, הן דאוריתא הן דרבנן", וחומרת חטאי הלשון. מורגלים היו בפיו דברי הגאון מוילנא זצ"ל בביאור דברי הגמרא (שבת קנה ע"ב) שאין 'עני' מן הכלב שמזונותיו מצומצמים, ואין 'עשיר' מחזיר, שמזונותיו מצויים לו בכל מקום, שאוכל כל תועבה, סחי ומאוס. והיינו, שיש מצוות 'עשירות' שכל ישראל נזהרים בהן, כמאכלות אסורות בכלל וחזיר בפרט, ויש מצוות שלא זכו, כחטאי הלשון שעליהם אמרו (פסחים קיח ע"א) שהמספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים, ואין נזהרים בזה –
אם טיפת חלב נופלת לתבשיל עוף, ספק אסור דרבנן, וכבר רצים לרב וזורקים לאשפה, ומכשירים כלים. ולשון הרע, שעלולים לעבור בכל דיבור תשעה עשר לאוין, ארבע עשרה מצוות עשה וארבעה ארורים רחמנא לצלן, נעשה כהיתר…
כשירד מן הבימה, שמע יהודי מפטיר לשכנו: "צודק הדרשן! לא צריך לעשות כזה ענין משאלת בשר עוף בחלב"…
"הוי!" זועק הנביא (ישעיה ה, כ), "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע, שמים חושך לאור ואור לחושך, שמים מר למתוק ומתוק למר!"
הזהירות במאכלות האסורים המטמטמים את הלב (יומא לט ע"א) נאה ויאה, לא להקל בה חלילה, אלא להצביע על חומרת חטאי הדיבור, שהנכשל בהם! "אומר הקדוש ברוך הוא לשר של גיהנום, אני עליו מלמעלה ואתה עליו מלמטה נדוננו" (ערכין טו ע"ב), רחמנא לצלן!
זה הפחד הגדול כאן, שבמקום להבין כמה נשגבה מצוות החסד, יקטינו חלילה ערך מצוות תלמוד תורה, 'והבאתי עלי כו' ולא ברכה', חלילה! לכן הריני מוסר מודעה: מצוות תלמוד תורה כדקיימא קיימא, והיא כנגד כולם (ריש פאה), ועוון ביטולה כנגד כולם (ספרי, עקב), ועם זאת, כמה גדולה מצוות החסד –
שידוע שכאשר הגיע רבן של ישראל הגאון רבי חיים עוזר זצ"ל ללודז', לקבל הסכמת הגאון רבי אליהו חיים מייזל זצ"ל לספרו 'אחיעזר', וכשעין בחיבור השתאה ואמר שלא פילל שיצמח בדורו גאון כבדורות הראשונים והעניק הסכמה נלהבת, אזר רבי חיים עוזר עוז ושאל: "ומתי נזכה לספרו של מר?"
ענהו: "אני בעיצומה של כתיבתו!".
הכניסו לחדרו והראהו מחברת עבה. נטלה רבי חיים עוזר בחרדת קודש ופתחה, והיו רשומות בה המוני התמיכות שהעניק כסדר לצדקה לעניי עירו, ויתומים ואלמנות.
בערוב ימיו אמר רבי חיים עוזר: "בשעתו, לא הבנתי. צדקה היא בגדר חיי שעה, וחיבור ספר הוא חיי עולם. עכשיו אני יודע, שעזרה לאלמנה גדולה יותר משלושת כרכי 'אחיעזר'!"
ומסופר, שהרב מבריסק זצ"ל הטיל פעם שליחות חסד על בנו, הגאון רבי משולם דוד יבדל לחיים ארוכים. תמהו והעירו שאפשר בידי אחר, זה יפריעו מתלמודו. נענה ואמר: "בשעתו, שמע אבא – הגאון רבי חיים הלוי מבריסק זצ"ל – שדייני בית הדין מביעים ביקורת על מעשי החסד המופלאים של הגאון רבי אליהו חיים מייזל מלודז' זצ"ל שגורמים לו ביטול תורה. נענה ואמר: 'רב שאינו מסוגל לסגור את הגמרא כשצריכים להיטיב לזולת, אזי גם כשהגמרא שלו פתוחה כסגורה היא. ואם הוא סוגר את הגמרא כדי לעשות טובה ליהודי, אזי גם כשהגמרא שלו סגורה הרי היא כפתוחה!'…
ונחדד את הדברים –
לקנות שק תפוחי אדמה עבור משפחה נצרכת, האם נכלל בגדר קמחא דפסחא? ודאי! ולעזור להביא את שק תפוחי האדמה הביתה? אין ספק. וכי מה יועילו, אם יישארו בחנות הירקות? ולעזור בנקיון הבית, שאפשר יהיה לבשל בו את תפוחי האדמה? ודאי, מאי שנא. אז בואו וראו איך מנהג ישראל תורה, שהחל מראש חודש ניסן מתחילים ימי 'בין המנים' בישיבות. וכבר צווח המהרש"א (שבת קיט ע"ב) על זה, והשל"ה הקדוש זצ"ל (מסכת שבועות, נר מצוה כד) כתב: "ועיקר הכולל הכל, יהיה נעקר ונשרש מן העולם השם של בין הזמנים, לא ייזכר ולא יפקד!". אבל אם עוזרים בו להורים, והלא [מלבד מצוות כיבודם] במצוות החסד 'הקרוב קרוב קודם' (יורה דעה רנא, ג), ונמצא שבאותם ימים גם אם גמרתו סגורה, פתוחה היא!
אדוני אבי מורי ורבי, הגאון הצדיק בעל 'תפארת יחזקאל' זצ"ל, ממלא מקום אבותיו הקדושים היה, בחכמה ויראה ובהרבצת תורה. בתקופה שלפני פסח חוזר היה מהשיעור, ובידיו חבילות כלים חדשים לחג. באיזו שמחה, באיזו התרגשות הביאם! פעם קנה בחנות הכלים ברחוב מלכי ישראל, ופעם בחנות שבמאה שערים, כדי שלא לקפח אחת מהן, ששני המוכרים ירוויחו לפני פסח…
אמרה לו אמי עליה השלום: "אין זה מתאים שיהודי כמוך ייכנס לחנות כלים –
ואין זה לכבוד התורה שיהודי כמוך יסחב כלים ברחוב העיר!"…
היה מוציא מהארון מסכת שבת, מקריא ומתרגם: רבי אבא היה קונה בשר בשלושה עשר סלעים משלוש עשרה אטליזים, מוסר הבשר בפתח ביתו ומזרז: 'הזדרזו להכינו, ואני הולך להביא את הנתח הבא!', כדי שיטעם בשבת מן המובחר –
רבי אבהו ישב על שרפרף ולבה את האש בתנור. רב ענן חגר סינר שחור ועסק בבישול המאכלים. רב ספרא חרך בעצמו ראש הבהמה. רבא מלח דגים. רב הונא הדליק הנרות. רב פפא שזר הפתילות. רב חסדא חתך עצם להסקה. רבה ורב יוסף בקעו קורות להסקה. רבי זירא האחיז האש בעצים.
רב נחמן בר יצחק היה נכנס ויוצא תמיד ונושא משאות, כלים ומאכלים. אמר: 'אלו היו באים רבותי להתארח בצל קורתי, האם לא הייתי טורח לפניהם?!' (שבת קיט ע"א)
ואמר: "מה שיך לחשוב על הכבוד האישי, כשהמדובר בכבוד החג הקדוש!"
והוסיף: "חג הפסח הוא חג החינוך, 'והגדת לבנך' – כמה חשוב שהילדים יראו איך יש להתכונן לחג ולכבדו!"
(מתוך ספר "מקרבן לתורה" /הגדה של פסח)