"וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי" (בראשית ל"ג י')
את הסיפור הבא ראה ושמע הגאון רבי אליעזר רוט בעצמו, והוא מובא ללא הוספות.
בשנה מסויימת חיפש הרב ד"ר משה רוטשילד זצ"ל דירה בבני ברק, כדי לקנותה לאחד מילדיו. כאשר אמרו לו שאברך פלוני, אב למשפחה גדולה, מעוניין למכור את דירתו, דפק על דלת הדירה, ושאל את האברך מדוע הוא מוכר את הנכס שבבעלותו.
"יש לי חובות רבים", השיב האברך, וציין שאין לו כל דרך לפרוע את החובות, אלא באמצעות מכירת הדירה. "והיכן אתה מתכונן לגור; הרי יש לך משפחה גדולה בלי עין הרע?" – שאל הרופא. "אני מתכונן לשכור דירה", הייתה תשובת האברך. "האם התייעצת עם רב כלשהו לפני שקיבלת החלטה כה גורלית?", המשיך רוטשילד להקשות. "כן, שאלתי את מורי-ורבי, הגאון רבי יעקב אדלשטיין", השיב האברך.
ד"ר רוטשילד עזב את הבית, ובתוך דקות נקש על דלתו של הגר"י אדלשטיין. כששמע שכל הפרטים אכן נכונים, חזר לביתו של האברך, בירר במדוייק לאיזה סכום מגיעים החובות, ו…רשם לו צ'ק על הכל. "אתה נשאר בדירה שלך, ועם הצ'ק שלי תכסה את כל החובות שלך", הורה רוטשילד.
הגר"א רוט מספר את הדברים בשם ד"ר רוטשילד עצמו, שסיפר לו על הדבר בשל ידידותם הקרובה, ומפני שביקש לתאר בפניו את מצוקתם של בני תורה. "הוא 'השביע' אותי לא לספר את הסיפור הזה בחייו, ורק עכשיו אני מספר את הדבר ששמעתי מפיו".
ואגב, שמענו סיפור נוסף, דומה, מפי הבנים, שאביהם זצ"ל העניק לאברך, שגם הוא ביקש למכור לו את דירתו, הלוואה בסך מאות אלפי דולרים כדי לכסות את חובותיו!
הוויכוח על הספה
בנו-בכורו של הרב ד"ר משה רוטשילד זצ"ל, הרה"ג רבי אברהם רוטשילד שליט"א, מספר לנו שאביהם נכנס פעם לחנות למכירת ספות, והנה הוא שומע בני-זוג המתווכחים ביניהם איזו ספה לרכוש לביתם. יותר משהיה ד"ר רוטשילד איש-חסד וטוב-לב, וגם היה בעל אמצעים, הוא היה 'חכם'. ולהיות חכם פירושו, שאתה תופס על-אתר את נקודת העוקץ של הסיפור, ואם צריך – יודע גם לעקוף אותה בתחכום מיידי.
הוא פונה אל בני הזוג ושואל אותם על מה נסוב הוויכוח, והם משיבים – את שהבין הוא-עצמו – שהוויכוח נסוב על מילה אחת ויחידה, ושמה: כסף. הם מצביעים על ספה מסויימת, ואומרים ש"שנינו מסכימים שהספה הזו מתאימה לדירתנו, אבל היא יקרה יותר, ואין לנו די כסף לקנותה", אמרו.
ד"ר רוטשילד תפס, שלא יהיה נעים להם לקבל ממנו כסף כדי לרכוש את הספה היקרה, ופנה אליהם ברעיון 'ערמומי', שרק הוא היה מסוגל להעלותו על הדעת: "תראו", אמר לבני הזוג; "בימים אלה צריכים להגיע אלי אורחים חשובים מחו"ל, ולשם כך אני צריך בדיוק את הספה הזו לתקופה של חודשיים; אם לא אכפת לכם, אני אקנה את הספה הזו לעצמי, אשלם עליה במיטב כספי, ולאחר החודשיים הללו אעבירנה לכם חינם אין כסף"…
מיותר לציין שבני הזוג שמחו על ההצעה כמוצאי שלל רב… וכך אכן היה. אלא שכדי לקיים את מצוות החסד הגדולה הזו, הוא לא התאפק חודשיים… כבר לאחר חודש, התקשר לבני הזוג ואמר להם, שבעוד כמה דקות תגיע אליהם המשאית עם הספה…
המשימה: לברר מחיר שמלת כלה…
בבית המשפחה שמור פתק, שהיה תלוי ליד ארון הספרים האישי שלו, בו היה כתוב שמחירה של 'שמלת כלה' הוא כך וכך, ומחיר האולם ל'שבע ברכות' הוא כך וכך, ועוד רשימה ארוכה של מטלות כספיות לנישואין.
הבן, הרה"ג רבי יוסף רוטשילד שליט"א מספר, שהילדים ידעו מראש שמדובר במעשה חסד, "כי באותם ימים לא הייתה בביתנו חתונה של אחד הצאצאים, וברור היה שאבא גומל כאן חסד עם מאן-דהו. אלא שככל שמדובר במעשה חסד, ידענו גם שאבא לא יספר לנו על כך, כי בעניינים אלה הוא שמר על פיו, ולא גילה מילה וחצי מילה מכל מה שעשה…
"כשהתחלנו לברר במקומות שונים אודות הפתק הנ"ל, התברר שהמדובר היה באחת העובדות של 'מעייני הישועה', שהייתה אמורה להתחתן, ולרש אין כל. היא הגיעה ממשפחה ענייה, ולא היה להם מאומה. בבית החולים עצמו החליטו לערוך מגבית למען העובדת, ובאו גם אל ד"ר רוטשילד, והוא, מששמע על המקרה, אמר שיפסיקו לאסוף כסף מעובדי בית החולים, והוא כבר יסדר את העניין על הצד הטוב… הד"ר, שעיסוקיו היו למעלה-ראש, ולא היתה לו חצי-שניה מיותרת מכל שעות היום, החל לרכוש עבור הכלה את כל צרכיה, וזו היתה רשימת המטלות הארוכה שהיתה תלויה ליד הארון, החל ממחירה של שמלת-כלה, ועד אחרון צרכיה של הכלה, ומשפחתה".
('המודיע')