* 'מוקצה מחמת חסרון כיס' – האם ניתן להחליט באמצע השבת שאינו מוקצה? * בשר חי – בזמננו – האם הוא 'מוקצה' בשבת? * בשר שחלפו 72 שעות משחיטתו בטרם נמלח – האם מותר לאוכלו?
מהלכות 'מוקצה' בשבת וביום טוב
* 'מוקצה מחמת חסרון כיס', שבאמצע השבת החליטו בעליו שאינם מקפידים עוד על כך, ורצונם להשתמש בו לכל מטרה שהיא – הריהו מוקצה עד לסוף השבת, משום שהיה מוקצה בכניסת השבת.
* לדעת רוב האחרונים, כדי שחפץ מסוים יֵחשב למוקצה מחמת חסרון כיס, די בכך שבעליו מקפידים שלא להשתמש בו כי אם למטרה מסויימת, האסורה בשבת, ואין צורך שיְיחדו לו מקום.
* כלי שנשבר בשבת וביום טוב, והשברים ראויים רק לשימוש שאינו דומה לשימושו המקורי – בשבת, אינם 'מוקצה', וביום טוב – נחלקו הפוסקים אם הם מוקצה.
* חפץ של מוקצה, אסור בשימוש ובהנאה כאשר נעשה מעשה לשם כך, כגון טלטול החפץ תוך כדי שימוש בו; אולם, שימוש במוקצה והנאה הימנו ללא פעולה כלשהי – מותרים לכתחילה.
* בזמנים עברו, היו כאלו שנהגו לאכול בשר חי, ולכן לא נחשב למוקצה בשבת; ונחלקו הפוסקים אם הכוונה דווקא לבשר עוף, או אף לבשר בהמה. ונחלקו הפוסקים בנוגע לזמננו, שאכילת בשר חי אינה מצויה, אם הוא נחשב כראוי לאכילה.
מֵהלכות שבת ויום טוב
* עיבוד העור אסור מדאורייתא, ועיבוד מאכלים – מותר מדאורייתא, ואסור מדרבנן. ויש אומרים שאין איסור עיבוד במאכלים אפילו מדרבנן, אך אף לדעתם אסורה מליחת מאכל לצורך שימורו.
* אסור לחתוך מאכל בשבת בצורת אותיות, בעלי חיים וכדומה, ואסור גם לחרוט בו צורות אלה; אבל מותר לחותכו בצורות פשוטות, כגון עיגול או משולש, ואף אם עושה כן לצורך סימון כלשהו.
* חכמינו ז"ל אסרו את המדידה והשקילה בשבת. ושקילה בלתי מדוייקת, דהיינו שפוחת מעט או מוסיף מעט, כך שתוצאת השקילה אינה מדוייקת – אסורה, משום שניכר ממעשיו כי הוא עוסק בשקילה. אולם, מדידה באופן זה – שפוחת מעט או מוסיף מעט – מותרת, משום שלא ניכר כי הוא עוסק במדידה.
* בזמנים עברו, בהם לא היו מקררים, במקרה שלא אכלו את הבשר מיד לאחר שחיטתו, נהגו להשרותו בכמויות גדולות של מלח, על מנת לְשַׁמְּרוֹ. ומכיון שבשר המוּשרה במלח זמן רב מאבד מטעמו, הוּתר לכתחילה למלוח בשר לשם הכשרתו ביום טוב. ואם הבהמה נשחטה ביום טוב – אגב הבשר הנצרך לאותו היום, מותר למלוח את כל בשרהּ – באופנים מסוימים – כאשר בכך יִמָּנַע קלקולו.
* אסור להביא עצים ביום טוב מן השדה אל הבית, ואף אם העצים הוכנו מראש לשם כך; ולדעת הרמב"ם והשולחן ערוך, טעם האיסור הוא מפני שנשיאת עצים מהשדה הביתה היא 'עובדא דחול'.
מֵהלכות 'דם'
* איסור אכילת דם אמוּר רק בדם שיצא ממקומו, או בדם הוורידים והעורקים; אבל דם הבלוע בתוך נתחי הבשר, אשר לא נפלט החוצה, ואף לא יצא ממקומו ו'נצרר' מחמת מכה – אין איסור באכילתו.
* בשר שחלפו שבעים ושתיים שעות משחיטתו, וטרם נמלח – אין בכוח המליחה להוציא ממנו את הדם, ולכן אסור לאוכלו כשהוא מבושל, אבל ניתן לאוכלו לאחר צלייה, השואבת מתוכו את הדם.
איסור 'בל תשחית'
* איסור 'בל תשחית' נאמר בתורה על עץ מאכל. ואמרו חכמינו ז"ל, שכל חפץ בעל ערך כלשהו – אסור להשחיתו; והאיסור הוא אף כאשר הדבר נעשה לצורך כלשהו, במידה וקיימת אפשרות להשתמש לשם כך בחפצים חסרי ערך, או בתחליפים שערכם נמוך משל חפץ זה.
1/34