* מדוע קוראים את פרשת נצבים בשבת שלפני ראש השנה? * איזו פרשה מחולקת בבית הכנסת על פי חלוקתה בבית המקדש? * המנהגים השונים בקשר להפטרה בשבת 'שובה'
מִסִדְרֵי לוח השנה ופרשיות השבוע
* מטבת ועד תשרי, סדר החודשים קבוע – טבת חסר, ושבט מלא, וכן הלאה; ואילו חשוון וכסלו, משתנים: פעמים שחשוון חסר, וכסלו מלא; פעמים ששניהם מלאים, ופעמים ששניהם חסרים. השינוי במספר הימים משנה לשנה נדרש מכמה סיבות, ובהן: כדי שיום הכיפורים לא יחול בצמוד לשבת, דהיינו בימי שישי וראשון; וכדי שיום הושענה רבה לא יחול בשבת. ולמרות שהסיבות לשינוי אינן קשורות דווקא בחודשים חשוון וכסלו, בחרו דווקא בהם, משום שאם לעולם יהיה חשוון חסר וכסלו מלא, פעמים שעשרה בטבת יחול בשבת, ולא ניתן לדחותו, משום שנאמר עליו: "את עצם היום הזה".
* על פי רוב, בשנה רגילה, מחברים את הפרשיות: ויקהל ופקודי, תזריע ומצורע, אחרי מות וקדושים, בהר ובחקותי, מטות ומסעי; ובשנה מעוברת מחברים את הפרשיות מטות ומסעי.
* בשבת שלפני ראש השנה, קוראים את פרשת ניצבים, כיון שנזכר בה ענין התשובה; וכדי להפסיק בין פרשת כי תבוא שלפניה, שיש בה פסוקי תוכחה, לראש השנה, שהוא יום הדין.
הלכות מיוחדות לפרשיות ולהפטרות מסוימות
* העולה לתורה לקריאת התוכחה שבפרשת בחוקותי ושבפרשת כי תבוא, אינו קורא את התוכחה בפני עצמה, כדי שלא לברך על דברי התוכחה בלבד, אלא מתחיל מעט לפניה ומסיים מעט לאחריה. ומנהג רוב ישראל, שה'בעל קורא' עולה לקריאת התוכחה; אך בדיעבד, אם קראו לאדם אחר לעלות, אסור לו להימנע מלעלות, מפני כבוד התורה, ועל כך נאמר: "שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רָע".
* בקריאת פרשת האזינו, ששה מתוך שבעת העולים לתורה, קוראים את השירה שבהּ על פי חלוקה שהונהגה בבית המקדש, והשביעי קורא את עשרת הפסוקים שלאחר השירה.
* בשמונת הפסוקים האחרונים של התורה, אסור להפסיק בקריאת התורה, ולהעלות אדם אחר לתורה, מפני שפסוקים אלו שונים משאר פסוקי התורה.
* הפטרת שובה ישראל, היא בסוף ספר הושע, המסתיים במילים "ופושעים יכשלו בם"; ומכיון שאין לסיים בדבר רע – מוסיפים פסוקים מִסֵפֶר אחר שב'תרי עשר'. וישנם מנהגים שונים בדבר: א. שלושת הפסוקים האחרונים של ספר מיכה. ב. שבעה עשר פסוקים מספר יואל, המתחילים במילים "וה' נתן קולו"; או רק שלושה עשר מתוכם, מהמילים "תקעו שופר". ג. הן את פסוקי מיכה והן את פסוקי יואל.
* מנהג בני אשכנז, לקרוא בפרשת אחרי מות את הפטרת 'הלא כבני כושיים', ובפרשת קדושים את הפטרת 'התשפוט'. ומנהג בני ספרד להיפך.
התקופה שלפני חג הפסח
* משה רבנו עליו השלום תיקן לישראל לעסוק בפסח, בשבועות, ובסוכות – בהלכות החג. ובנוסף, מצוה על כל אדם לעסוק בהלכות הפסח החל משלושים יום לפני הפסח. ומצוה זו אמורה גם בנוגע לחגים האחרים, אולם, יש אומרים שלפני חג השבועות אין המצוה אלא מראש חודש סיון, ויש אומרים שבכל החגים, מלבד פסח, די במספר ימים.
* נהגו ישראל כבר מימות חכמינו ז"ל, שגבאי הצדקה שבכל עיר, נותנים לעניי העיר לפני חג הפסח, את צורכי המצה לכל חג הפסח.