"תפסיק להיות נודניק"

לדחות את הדחיינות 

מה המחיר שבני אדם משלמים על דחיינות? – כנראה שגבוה מאוד, ונראה שהגיע  הזמן לפתרונות, או לפחות אמצעים שיצמצמו את התופעה, גם ללא הזדקקות לתרופות המסדירות את בעיית הקשב והריכוז. ואולי מלכתחילה היה עדיף שלא לכרוך את בעיית הדחיינות עם בעיית הקשב והריכוז(למרות שקשר כזה קיים ומוכח), מאחר וגם בני אדם ללא הפרעה משמעותית בקשב סובלים מדחיינות.

1 .  מסתבר שלמעלה מ – 20% מהאנשים מגדירים את עצמם כסובלים מדחיינות כרונית. מדובר באנשים שלא משלמים חשבונות בזמן, מפסידים כספים כתוצאה מאי-גבייה, עושים קניות לחג בערב החג סמוך לסגירת החנויות, לומדים למבחנים יום לפני, יוצאים מהבית ברגע האחרון, מאחרים לפגישות ועוד ועוד. לגבי לימודים המספרים הרבה יותר גבוהים, כ – 70% מהסטודנטים מגדירים את עצמם כדחיינים.

כדאי לשים לב להיבט הבריאותי של העניין. אנשים דחיינים, הם בסופו של יום אנשים מאד לחוצים. כי מעבר לאי-נוחות ולאי-נעימויות, דחיינות מביאה בסופו של דבר ללחץ פיזי ונפשי מתמשך לאורך זמן (כמו ערימת טפסים אינסופית המונחת על שולחנך ואתה יודע שאתה חייב למלאת את כולה ועם זאת אתה יודע שאין מצב בעולם שתמלא את כולה).

תחבר את הסיטואציה הזו עם עוד עשר בעיות דחופות העומדות על מפתנך שבחלקן יש אנשים שמצפים ומנדנדים וכועסים, ותקבל לחץ אדיר, בלתי מבוקר ומתמשך המסכנים את בריאותו של האדם. לחץ מתמשך מחליש את מערכת החיסון, הוא גורם לנו להישאר ערים בלילה, להיות בלתי רגועים, וגם הורסת את מערכות היחסים עם חברים לעבודה, חברים בכלל ואפילו בתוך המשפחה.

2 .  למעשה הפתרון הראשוני  לדחיינות הוא הדבר ההפוך ממנה – קשיחות, סמכות, וניהול תובעני, אם לא של האדם לעצמו – אז על ידי אחרים.

דן אריאלי, פרופסור בעל שם לכלכלה התנהגותית, סיפר על ניסוי שערך עם תלמידיו: עם תחילת שנת הלימודים הוא איפשר לתלמידיו לבחור בעצמם את מועדי הגשת העבודות שלהם. בניגוד למקובל, הוא העניק להם את האפשרות לבחור כל תאריך שירצו, עד היום האחרון ללימודים.

הייתה רק התנייה אחת: הם היו צריכים לבחור מראש את התאריכים – ולהתחייב אליהם. המרצה הודיע להם מראש כי מי שלא יעמוד במועד ההגשה שקבע (בעצמו) ייענש בהורדת הציון.

התלמידים, לו רצו, היו יכולים להמתין עד לרגע האחרון, אבל מכיוון שהוא הודיע להם מראש שבני אדם נוטים לדחיינות, רובם בחרו במתכוון מועדים קרובים מהדרוש, במרווחים פחות או יותר שווים. התוצאה: הם עמדו במועדים, וקיבלו ציונים גבוהים יותר מכיתות אחרות.

מסקנה:

הפתרון הטוב ביותר לדחיינות הוא גם הפשוט ביותר: קשיחות. קביעת מועדים קצרים, וקביעת סנקציות על אי־עמידה בהם, מעלות את היעילות, משפרות את הביצועים והתוצאות ונותנות הרגשה טובה יותר. ברגע שהאדם ננעל לתאריך מסוים (גם אם הוא נעל את עצמו) והוא עומד בפני סנקציות – הוא לא ידחה.

ניתן להבין זאת גם מעצם מעשה הדחיינות עצמו. הרי בסופו של דבר הדחיינים הגדולים ביותר משלמים את הקנס או את כפלו אבל מתי? כשמרחף עליהם איום מיידי לעיקול/מאסר/ משפט. זה אומר שאיום וסנקציה בהחלט פועלים.

הסתייעות באנשים קרובים שישמשו מעין "קומיסרים" היא עצה  אחת. זה לא פשוט, כי בסופו של דבר מי שיושב לך על הראש עלול להפסיק להיות חבר שלך, אם מצדך ואם מצידו. אך לכל אחד יש חבר שהוא יודע שמה שלא יהיה הוא לא יפסיק להיות חבר שלו, ושיש בו חוסן וכוח שהוא לא יתרשם מהערות כמו "תפסיק להיות נודניק", או "נמאס לי ממך". אנשים שבאמת סובלים מדחיינות ובאמת רוצים לפתור אותה – שימנו על עצמן קומיסר ושישתדלו כמה שפחות להחליש אותו (ובעצם את עצמם).

3 .  ד"ר ג'וזף פרארי, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת דה פול בשיקגו, מתייחס לבעיית הדחיינות תוך שהוא משרטט חמש טעויות מרכזיות של הדחיינים (אותן הוא מכנה חמשת השקרים):

1 . דחיינים אינם מעריכים נכון את כמות הזמן שנשארה להם לבצע מטלות.

2 . הם לא מעריכים נכון את הזמן שלוקח לבצע את המטלה עצמה.

3 . הם בטוחים שתהיה להם יותר מוטיבציה למחרת, בשבוע הבא או בחודש הבא, לא משנה מה התאריך אליו הם דוחים את המטלה, הם בטוחים שאז יהיה להם יותר חשק לעשות אותה.

4 . הם מעדיפים להאמין שהצלחה במשימה תהיה רק כשיתחשק להם לעשות אותה.

5 . הם טועים לחשוב שאם יעשו את המטלה ללא מצב רוח טוב זה מתכון לכישלון.

אין טעם שננסה להפריך אחד לאחד את חמשת השקרים. הקורא האינטליגנטי, גם אם הוא סובל מדחיינות, מפריך אותם לבדו. אבל חשוב לכתוב אותם, כי כאשר הדחיינים מבנינו יזהו את ה"שקרים" הללו אצלם – הם יפריכו אותם באופן מיידי. ידעו שהם לא מעריכים נכון את הזמן שנשאר לתחילת הביצוע, ולא את זמן הביצוע עצמו עד לסיומו, ושיסלקו את המחשבה שתהיה להם מחר מוטיבציה שלא תהיה להם היום, ויבינו שהם יכולים להצליח גם אם לא מתחשק להם כעת לעשות את המטלה ובעיקר ידעו שמטלות הנעשות בלי מצב רוח אינן מתכון לכישלון. רק כאשר יפריכו לעצמם את השקרים שאינם אלא תירוצים – לא תהיה להם ברירה אלא לגשת למשימה.

4 .  אנשים שסובלים מדחיינות חייבים להרחיק מעצמם גורמים המסיחים את הדעת. מחשב הוא בהחלט משהו המסיח את הדעת, בודאי כזה המחובר לרשת כלשהי, כך גם פלאפון, וקווי טלפון ונייעס. כי הסחת דעת תהיה לעולם קלה יותר מביצוע משימה. לכן יש לדאוג שהסביבה תהיה נקייה מהסחות דעת. ואם רציתם להבין מודע יש להרחיק תלמידים מפלאפונים גם בלי קשר לבעיות הרוחניות –קיבלתם.

ישנם שלושה טיפוסים של דחיינים:

מחפשי הריגושים – אלה שמחכים לרגע האחרון כדי להגיע לרגע לחוץ בו הם פשוט חייבים לבצע את המשימה במהירות כמעט ללא נשימה.

המתלבטים – אנשים שקשה להם לקבל החלטה, כיוון שלא לקבל החלטה פותר אותם מהצורך להיות אחראיים לתוצאות. אגב, מעכבי זיווג הם בעצם דחיינים מהסוג הזה, כי לומר "לא" זה תמיד משחרר יותר מאשר לומר "כן" ולהתחייב.

הנמנעים – אנשים שנמנעים מלבצע, בשל תחושת פחד או כישלון ואפילו מהצלחה, לעתים הם מעדיפים שאחרים יחשבו שהם חסרי תושייה, ובלבד שלא "יעלו עליהם" שהם פשוט לא יכולים לבצע את המשימה. (קראו סעיף זה שוב. דחיינים רבים עושים זאת משום שהם לא מאמינים שיצליחו ומעדיפים שיחשבו שהם "שלומפרים" מאשר בלתי מוצלחים).

וטיפים חשובים לסיום:

 5 .

1. כאשר אתם נדרשים לבצע מטלה, מצאו את המשמעות האמיתית שלה. לדוגמא: לימוד למבחן הוא לא רק "להצליח למבחן" כי אם להיות מצטיין, להתקבל למקום מוביל –להצליח בחיים. הביטו לנקודת הסיום הגבוהה ביותר שהיא תמיד קורצת יותר מסתם "ללמוד למבחן" והיא תמריץ אתכם ללמוד למבחן בהתלהבות.

2 . כפי שילדים הלוקים בבעיית קשב וריכוז מצליחים יותר כאשר מקצרים להם את השיעור לשלושת רבעי שעה במקום שעה וחצי, חלקו גם אתם את הביצוע לפרקים קצרים יותר. כאשר תרגילו עצמכם להסתכל על המשימה כרשימת קניות, או כמעשים פשוטים קטנים וקצרים במקום כהר גדול שאפילו המחשבה על טיפוס עליו מעייפת ומייאשת, יהפוך את ביצוע המשימה למשהו קל ופשוט.

למשל סידור חדר. במקום לראות את הבלאגן כמכלול. החליטו רק להוציא ממנו את הכביסה לחדר אחר ולקפל אותה. לאחר מכן החליטו רק לסדר את הספרים. לאחר מכן רק להכניס את המיטות. ולאחר מכן רק לסדר את כלי הכתיבה במקומם. החדר כבר מסודר.

3 . הפחיתו אי ודאויות והסחות דעת – שמרו על סביבת עבודה נקייה, הרחיקו מהשולחן כל דבר שאינו רלוונטי.

4 . הוציאו מהלקסיקון את המחשבה "אעשה את זה מחר", ההקלה הזמנית רק תכביד עליכם בביצוע. מחשבה זו היא ההימנון של הדחיינות. ואם אתם דחיינים של ממש, פשוט דחו אותה. אתם טובים בזה לא?…