מעשה היה באדם שבתור ילד הושפל מאוד. יום אחד כשהיה בחיידר ניגש למלמד תלמיד שישב לידו בכיתה ואמר שהוא איננו מעוניין לשבת לידו! אותו רב'ה 'הגדיל לעשות', נעמד בכיתה ושאל – ילדים, מי רוצה לשבת לידו? – והצביע על אותו ילד! האחד ענה – אני לא, השני צועק – אין מצב בעולם, והשלישי צווח – אפילו אם ישלמו לי אני לא יושב לידו… והרב'ה מסיים ואומר לאותו ילד – אתה רואה, אף אחד לא מוכן לשבת לידך!…
ואם זה לא הספיק, כמה ימים לאחר מכן, אחיו הגדול הביא שני חברים הביתה… פתאום נשמעות צעקות – האמא באה וצועקת: מי שבר לי את בקבוק הבושם היקר?!… אחיו וחבריו עשו פרצוף של 'אינו יודע לשאול', האמא כמובן פנתה אליו והאשימה אותו… ואיימה עלי שעוד מעט אבא יגיע… ואכן אבא הגיע ו'חינך' אותו מכל הכיוונים…
חלפו שנים, הוא מספר: אני הולך עם אותם הרגשות וייסורים, וזכני ה' וזכיתי לאשה – 'אשת חיל מי ימצא' – אשה טובה, אשה שנתנה בי אמון, אשה שבנתה וגידלה אותי, וכל מה שיש לי – בזכותה! לאחרונה פגשתי בחתונה אדם שהיה נראה לי מוכר, ולאחר כמה דקות הוא נזכר ואומר לי: אני הייתי חבר של אח שלך! ואז הוא אומר: אתה מסתמא לא זוכר, אבל כשהיינו ילדים הייתי אצלכם בבית ושברתי לאמא שלך את הבושם היקר… וכולם האשימו אותך – אני מבקש סליחה ומחילה, למרות שאתה בטח לא זוכר את זה! …
התחלתי לרעוד ולבכות, הכל עלה וצף לי – כל הילדות הקשה והמרה! שואל אותי אותו אדם – מה קרה לך, הכל בסדר?! – מה, אתה זוכר את זה? עניתי לו – אתה שואל אם אני זוכר את זה? אתה יודע כמה אני 'שילמתי' על זה?! אמר לי אותו אדם – אני ממש מתנצל ומבקש סליחה. אני מבקש ומתחנן שתמחול לי!
עניתי לו – אני אמנם אסלח לך, אבל זה יהיה קשה! אמר לי אותו אדם – שתדע, שגם אני כבר שילמתי על זה! – התחתנתי עם משפחה שנקראת חשובה, ואין לי שלום בית, ואני מסוכסך עם השווער שלי, הוא יורד לי לחיים, וכעת אנחנו בשלבי פרידה אחרונים… – תעשה לי טובה – תסלח לי! ואגב, אתה מסתמא מכיר את השווער שלי – אתה זוכר שהיה בחיידר רב'ה שקראו לו… והוא מציין את השם של אותו רב'ה שפגע בי והשפיל אותי!
הקב"ה מזמן את כולם לפונדק אחד, יש דין ויש דיין, ועל מידות משלמים בעוה"ז! כמה יש ללמוד מעובדות שכאלו ולהיות זהירים בהידור בכל ענייני בין אדם לחברו… ובפרט – בדיבור ראוי, ובייחוד – בהימנעות מדיבורים מיותרים ושליליים.
(גיליון 'חיים של תורה', מתוך שיחת הרב חיים טרנובסקי שליט"א)