מֵהלכות תערובת חמץ
* בערב פסח לאחר חצות – חמץ המעורב בדבר אחר אינו אוסר ב'משהו', אלא דין התערובת כמו בשאר האיסורים; משום שאין עונש 'כרת' על אכילתו בשעה זו. ויש שהחמירו בדבר. ברם, לכל הדעות אין לערב חמץ בתערובת לפני הפסח על מנת לאוכלו בזמן האיסור, ואם עבר ועירב – אם החמץ מהווה מרכיב עיקרי וחשוב ותערובת, חובה לבערו; ואם לא ביערו, הריהו אסור בהנאה אף לאחר הפסח. ומאידך, ביום שמיני של פסח בחוץ לארץ – לכל הדעות, אף שאיסור החמץ בו הוא רק מדרבנן, הריהו אוסר תערובת ב'משהו'.
* תערובת ש'התבטל' בתוכה חמץ לפני הפסח – נחלקו הפוסקים אם היא מותרת באכילה בפסח, או שהחמץ 'חוזר ונֵעוֹר' בפסח, ואוסר את התערובת אפילו ב'משהו' כדין חמץ שהתערב בתערובת בפסח. ולדעת הרמ"א – תערובת נוזלית, או תערובת של מאכל יבש עם חמץ נוזלי שנספג בו – מותרות בפסח; אולם, תערובת שמעורב בה חמץ יבש – אסורה. ויש אומרים, שאף חמץ יבש, לדעת הרמ"א, אינו חוזר ונֵעור אלא כשמבשל או אופה את התערובת בפסח, שאז החמץ 'מתעורר' ושוב ונותן טעם בתערובת בפסח; אבל אכילת התערובת ללא בישול מותרת.
צורות שונות של תערובת חמץ על ידי בישול וצלייה
* מאכל שהתבשל בפסח, ונמצא בתוכו חמץ – הריהו אסור באכילה אף לאחר הסרת החמץ, כיון שנותר בתבשיל טעם חמץ, ובפסח, אפילו 'משהו' חמץ אינו 'בטֵל' בתערובת. ולדעת הרמ"א, ראוי להחמיר בכך אף בכלי שני. ו'דְּבַר גּוּשׁ' (= מאכל מוצק גּוּשִׁי) שהעבירוהו לכלי שני – יש אומרים שדינו ככלי ראשון, כיון שהוא אוֹצֵר בתוכו את החוֹם; ויתכן שאף בכלי שלישי יש להחמיר.
* מאכל שהתבשל לפני הפסח, ונמצא בתוכו חמץ, יש להסירו, והמאכל עצמו מותר באכילה. ויש אומרים שלדעה שחמץ שהתבטל בתערובת לפני הפסח 'חוזר ונֵעור' בפסח – גם 'טעם' של חמץ חוזר ונעור בפסח, ואוסר את המאכל.
* צלייה של דבר היתר יחד עם דבר איסור, בו זמנית, בתנור אחד, ובאחד מהם יש שומן, כאשר שניהם מגולים – אסורה לכתחילה, אך בדיעבד, אם מדובר במאכלים שאינם חריפים, מותר לאכול את דבר ההיתר. ואם אחד מהם מכוסה, או שמדובר בתנור גדול ופתוח, מותרת הצלייה לכתחילה. ובישול בשני כלים בתנור אחד, שבאחד דבר היתר, ובשני דבר דבר איסור – מותר לכתחילה. ונחלקו הפוסקים האם באופן שבו אסור לצלות איסור אחֵר יחד עם דבר היתר, אסור הדבר בחמץ אף בדיעבד. ולהלכה, במקרה של הפסד כספי גדול, וכיוצא בו, או במקרה שיש צד הלכתי נוסף להקל – ניתן להקל.
מֵהלכות 'כבישה' הנחשבת כבישול
* לכתחילה אין להשרות מאכל שהושרה במים או בנוזל אחר במשך עשרים וארבע שעות, בכלי שבלוע בו טעם איסור; אך בדיעבד, בדרך כלל המאכל אינו נאסר.
* הנחת מאכל בכלי שבלוע בו איסור, ללא השרייה בנוזל – מותרת לכתחילה, אלא אם כן המאכל מלוח ויש על גביו מעט לחוּת; ואף כשאין על גביו לחות, רצוי להימנע מכך.
* מאכל מלוח המונח בכלי שבלוע בו איסור, ומחמת מליחותו נוצר ציר מלוח שהוא מושרה בתוכו – יש אומרים שמחמת עוצמת הציר נחשבת ההשרייה ככבישה אף כשהמאכל הושרה בתוכו לזמן קצר.