תענית בכורות בערב פסח

ג' אייר תש"פ - סימן ת"ע
הורדת השיעור לצפיההורדת השיעור לשמיעה

האם בכורים כהנים ולווים צריכים להתענות?מה הדין לגבי אמירת 'עננו' במניין של בכורים המתענים? מתי מתענים תענית זו כאשר ערב פסח חל להיות בשבת? האם צריכים האב או האם להתענות עבור בנם הקטן?ומדוע התירו לבכור לפטור עצמו מהתענית ע"י השתתפות בסיום מסכת של אחר והרי הוא לא סיים את המסכת? שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן ת"ע במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'

אומר השו"ע, הבכורות מתענים בערב פסח, והטעם מבאר המ"ב, זכר לנס שניצלו ממכת בכורות, ובין בכור מאב ובין בכור מאם מתענים, כיוון שמכת בכורות הייתה בכולם, אבל הגדול שבבית לא צריך להתענות, אע"פ שגם בהם הייתה המכה.

בכורים כהנים ולווים גם צריכים להתענות, ואפילו שהם בכורים רק מאם, וממילא אינם בכורים לנחלה, שהרי זה תלוי בבכור מאב, וגם אינם בכורים לעניין פדיון, שהרי הם כהנים ולווים, בכ"ז צריכים להתענות.

מביא המ"ב בשם המהרי"ל, שצריך להשלים תענית זו עד צאת הכוכבים, כיוון שהיא תענית ציבור, ואם חש בראשו או בעיניו, אין צריך להתענות, כיוון שהיא תענית קלה, ואדם שאם יתענה יהיה קשה לו לקיים את מצוות ליל הסדר, שלא יתענה, ומ"מ גם בזה יותר טוב שיאכל מיני תרגימא בלבד, שגם בזה נחשב תענית.

עשרה בכורים שמתפללים יחד ואחד מהם הוא ש"ץ, יאמר 'עננו' בחזרת הש"ץ, ומ"מ לכתחילה טוב שהבכור לא יהיה ש"ץ כשעשרה בכורים מתפללים יחד, כי יש אומרים שבחודש ניסן לא ראוי להזכיר תענית ציבור בחזרת הש"ץ.

אומר השו"ע, יש מי שאומר, שאפילו נקבה בכורה מתענה, אבל אין המנהג כן, ומבאר המ"ב, כיוון שאין לנקבה שום דיני בכורה.

אם חל ערב פסח ביום שישי, מתענים ביום שישי, אבל אם חל ערב פסח בשבת, י"א שמקדימים להתענות תענית בכורות ביום חמישי, ומבאר המ"ב, כיוון שבכל מקרה התענית אינה בזמן, שהרי התענית הייתה צריכה להיות בשבת, והרי בשבת לא מתענים, וכיוון שכבר נדחית התענית, מקדימים ומתענים ביום חמישי, וי"א, שכשחל ער"פ בשבת, לא יתענו בכלל, כיוון שתענית זו היא מנהג, ואם א"א להתענות בזמן, לא מתענים כלל, ואומר הרמ"א לנהוג כסברא הראשונה, שכאשר חל ער"פ בשבת, מתענים ביום חמישי.

בכור שהוא קטן, האבא צריך להתענות עבורו, אא"כ האבא עצמו הוא בכור והוא מתענה עבור עצמו, שבאופן כזה, האמא מתענה עבור בנה הבכור הקטן, ומביא המ"ב, שיש פוסקים הסוברים, שגם כאשר האבא בכור והוא מתענה בשביל עצמו, התענית עולה גם בשביל בנו הקטן הבכור, ויש לסמוך על כך בשעת הדחק, והאמא לא צריכה להתענות עבורו, וכ"ש אם היא מעוברת או מניקה, או מצטערת מהתענית, יש להקל אפילו אם אין לה בעל שיתענה בשביל בנה, ויולדת כל ל' יום בכל מקרה אין לה להתענות עבורו, אבל אם התחילה פעם אחת להתענות עבורו, זה נדר שצריך התרה.

אם לא מלאו לתינוק ל' יום, א"צ להתענות עבורו.

יש מקומות שנהגו להחמיר, שהבכורים מתענים אינם אוכלים בסעודת מצוה, ולכן, אם רוצה לאכול בסעודת פדיון הבן או ברית מילה, צריך התרה, מלבד המוהל והסנדק ואבי הבן, שיכולים לאכול ללא התרה, כיוון שהוא יו"ט שלהם, ואעפ"כ צריכים לקבוע תענית אחרת לאחר פסח, אבל יש מקומות שנהגו הבכורים להקל ולאכול בסעודת מצוה, וכך נוהגים היום בכמה מקומות, שסעודת מצוה פוטרת את הבכורים מהתענית, ומקילים בזה גם לעניין סעודת סיום מסכת, ואפילו שהבכורים עצמם לא למדו את המסכת, בכ"ז כיוון שאצל המסיים זו סעודת מצוה, מצטרפים לסעודתו, והמנהג הוא שמתקבצים יחד כל הבכורים מסביב למסיים לפני הסיום, והוא מסיים את המסכת, ושומעים הבכורים, ומצטרפים איתו בסיום, ואח"כ עושים יחד סעודה.

מי שהוא מפונק באופן שאם הוא יאכל ביום, הוא לא יהיה תאב לאכול בליל הסדר, עליו להתענות בער"פ כדי שיאכל בלילה את המצה לתאבון, ואם חל ער"פ בשבת, וא"כ הרי הוא צריך לאכול סעודות שבת, בכ"ז אומר המ"ב, שלא ידחה סעודות שבת בשביל זה, אלא יאכל מעט כדי שיצא יד"ח סעודת מצוה בלבד, וממילא ירוויח גם סעודות שבת, וגם ירוויח שיאכל בלילה את המצה לתאבון.

השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א

כתבו לנו תגובה, מבטיחים לקרוא ולהגיב לכם חזרה

פוסטים נוספים

1/285
דילוג לתוכן