אם חיפשנו בימים הקשים העוברים עלינו סניגוריה על עם ישראל, מצאנו באותה בסיפורו של אחד הת"ח ברמת אלחנן, שהתקשר אלינו וביקש לפרסם את סיפורו, ויותר נכון: הסיפור הוא של בנו, הלומד באחת הישיבות בבני ברק.
האמת היא, אומר הת"ח מוותיקי רמת אלחנן, שגם אני עצמי לא האמנתי שהבן שלי נמצא בדרגה כה גבוהה, אבל התמונה דיברה בעד עצמה, והיא משקפת את הסיעתא דשמיא לה זוכה כל מי שמוסר את עצמו על התורה, כפי יכולתו.
בני זה, הוא ממשיך, למד עם חברותא בישיבה, ומשהתברר שהחברותא חלה בקורונה, הבן שלי היה צריך להיכנס לבידוד מאמצע תשעת הימים עד שבוע בתוך בין הזמנים. כרחם אב על בנים ריחמתי עליו בצורה לא רגילה. הימים היו ימים חמים מאוד, ובביתנו יש בקושי מזגן אחד הפועל לא הכי הכי, והוא עוד נכנס לבידוד, מאחורי ניילון וכו'.
תמיד ידעתי שהבן הזה משופע באהבת תורה גדולה, וגם הר"מים שלו משבחים אותו תמיד ומציינים זאת בחיבה יתירה. אבל עד שראיתי איך הוא לומד 'בתוך הניילון', לא האמנתי. הבחור הזה ישב ולמד בשקידה ובשקיקה, ממש ללא הפוגה. במשך כל שעות היממה התנדנד ליד הסטנדר האהוב שלו, כשהגמרא פתוחה לפניו. כמו כל התיאורים המסופרים על גדולי ישראל, שלא נטשו את הלימוד גם בעת צרה. והנה זה קורה בתוך הבית שלי, ולא עם גדול בישראל, אלא בחור צעיר – שבקושי הגיע לגיל 20.
הלימוד שלו היה בשמחה רבה, וניכר היה עליו שרק שורות הגמרא מסוגלות להכניס בו חיוּת, ולא שום דבר אחר. בעוד שאצל אחרים הנכנסים לבידוד, צריכים להרעיף עליהם משחקים וחומרי- קריאה שישמשו להם לתעסוקה, וישכיחו את מנת הסבל העוברת עליהם – הבן שלי שיחי' מצא את עצמו בתוך הגמרא ומפרשיה. וכשאני אומר 'מפרשיה', הכוונה היא לראשונים ואחרונים שנערמו על הסטנדר שלו, ובהם כאלה שהעיון בדבריהם מצריך ריכוז גדול במיוחד, כמו ה'שב שמעתתא', 'אבני מילואים', 'שאגת אריה' ועוד.
עד תשעה באב הוא עוד 'הסתדר' עם עצמו. הבעיה הגיעה כאשר נכנס הצום, והבחורצ'יק שלנו 'נכנס לבידוד' גם מהגמרא האהובה עליו, כמו כל עם ישראל המתאבל על חורבן בית המקדש…
בשעות הבוקר של יום תשעה באב, הבן מרמז לי שאתקרב אליו, וכשבאתי הוא אומר לי בלחש: "אבא, אינני יכול יותר. אני חייב לחזור לגמרא, אחרת אינני יודע מה יקרה לי בבידוד שנגזר עליי בשל הקורונה"… הוא הוסיף שלפני הצום עסק בבירור סוגיה ב'שב שמעתתא' – "ואני מרגיש שאם לא יתירו לי בשל המצב המיוחד בו אני נתון לחזור ללימוד הרגיל – מצבי הנפשי יתדרדר"…
כיון שראיתי שהוא דובר אמת, התקשרתי לאחד הרבנים החשובים בעיר ושטחתי לפניו את כל הסיפור, תוך שאני מדגיש שמדובר בצורך נפשי כביר, שנוצר כתוצאה מהבידוד בו נתון הבן יקיר – ושאלתי האם אפשר להתיר לו את הלימוד.
הבאתי את הסיפור המרטיט, מסיים הת"ח, כדי להוכיח לעצמנו לאיזו דרגה יכולים להגיע הצעירים שסביבנו. נכון שלא כולם כאלה, ולא כולם מסוגלים להגיע לדרגות כה גבוהות בלימוד, ובחשק הלימוד, אבל נוכל להפיק מכאן הוכחה וראיה מוחצת לאן אפשר להעפיל על ידי התמדת אמת בלימוד התורה.
זו היא סניגוריה על עם ישראל כולו, ויהא רעווא מקמי שמיא שזכות לימוד התורה תגן בעדנו ובעד כל כלל ישראל, ונזכה בקרוב לראות בישועת הכלל והפרט, ולצאת מאפילה לאור גדול.
(קול ברמה – בטאונה של רמת אלחנן)
1/145
