מעשה נפלא מסופר על הגאון רבי אברהם גנחובסקי זצ"ל ר"י טשעבין, המלמדנו מושגים חדשים ונעלים במידת החסד.
היה זה במוצאי שמחת תורה של שנת תשע״ב. הריקודים כבר פסקו. אנשי ארץ הקודש נפרדו כמעט מירח האיתנים. בבתי כנסיות של עדות המזרח עסקו ב'הקפות שניות' על פי הקבלה.
בשעה זו, כאשר הכל נחים בבתיהם מעמל היום, או עוסקים בפירוק הסוכה ומתארגנים לקראת ימי השגרה, רבי אברהם עסק במשהו אחר לחלוטין. הוא נכנס לבית הכנסת היליגמן בבני ברק, וערך חיפושים קדחתניים בין עשרות ההושענות החבוטות שנחו ליד ארון הקודש עוד מהבוקר יום הושענא רבה. הוא חיפש שם את הערבות שלו – לפי סימן האגד יכול היה להבחין שאלו הן ערבותיו.
תלמיד חכם משקדני בית הכנסת תמה על מעשיו – מה לרבי אברהם בן השבעים וארבע לחייו, ולמאמץ כזה בשעה כזו?
ר' אברהם הסביר לו: ״העולם אומר שלהחזיק את הערבות החבוטות בבית זו סגולה. יהודי התקשר אלי וביקש ממני את הערבות שחבטתי, רצונו בערבות שלי דווקא! לכן אני מחפש אותם כדי למסור לו״…
הוא שתק לרגע ואחר הוסיף: ״חסד זה לא מה שאני חושב שזה חסד, אלא מה שאחרים חושבים, לפי מחשבתם״.
(ויאמר הנני, הובא בגיליון סיפורים וליקוטים נפלאים)